דלג לתוכן
ואני מֵיכָל
והשקט מים
הנשפכים לאיטם מלמעלה
וממלאים
ואין פינה
ומתוך הפעימות המיכל מתמוסס
והשקט חובר לחלל.
∞
והגוף רוטט
ונסדק
ומתנפץ ברסיסים לרצפה.
וכל שנשאר
הוא
אני
∞
העולם החיצוני הוא השלחה מדוייקת
של העולם הפנימי.
התחושות, המחשבות, והרגשות מתגשמים למציאות.
∞
שקט
כמו שמיכה
ראשית עוטף מבחוץ
בהדרגה מחלחל פנימה
ומתפשט
לכל הגוף
∞
המחשבות באות מן החוץ
ומושכות את המרכז להיקף.
הוא נשאר מוצק ולא מופרע
אך מוסתר באובך המילים.
להשאר עם המרכז.
לגלות את השקט.
שפה אחרת מתעוררת.
חסרת מילים.
∞
לסמוך על הידיעה
לתת ל-זה להוביל
לא להתערב.
להנות בפליאה.
העולם הוא גן משחקים.
∞
אנחנו צריכים שאיפות כדי למשוך אותנו קדימה
אחרת אנחנו תקועים במקום.
אנחנו צריכים לוותר על השאיפות כדי להשאר במרכז
אחרת אנחנו מוסתים.
אנחנו צריכים איזון כדי לתמרן בין השניים
אחרת אנחנו סובלים.
∞
אין לאן ללכת,
זה לא השם.
אין לאן להמשיך,
זה לא ה’להגיע’.
יש להפריד את הנקודה מהרצף.
להשאר עם הכאן.
להיות.
∞
התמסרות
זו כבר לא מילה, אלא אוסף.
זו תשוקה ושאיפה, וויתור, וענווה, קבלה ונתינה, רצון ואי רצון.
וההתמסרות נעשת עבור דבר אחד בלבד –
ההתמסרות עצמה.
∞
עתיד.
ראיתי אותו.
תחת עיניי העצומות התפוגג לרגע הערפל המכסה את שביל חיי.
התמונה התבהרה וצבעיה התחדדו.
הביחד והלבד. העבר והעתיד. התשוקה והפחד.
כולם היו לאחד.
ולאחר שתשקוט הכרת התודה הממלאת כל תא בגופי,
ישאר עדין הצורך לקפוץ באומץ מעל המשוכה הבאה.
∞
כל שינוי מתחיל ברעידת אדמה.
הרי אי אפשר שהכל ישאר אותו דבר אבל הנתיב ישתנה
אין טעם לנסות ולהאחז בישן המוכר
הוא כבר לא מתאים
ובינינו, למה לנו? זה לא שהוא היה כל כך טוב.
כל שנותר הוא לסמוך על התהליך ולקבל בסקרנות את שעתיד לבוא.
∞
אין אני נושם
יש ‘נשימה’
אין אני יושב
יש ‘ישיבה’
‘אני’ מערפל את הפשטות.
∞
טיפות טיפות של אושר
זולגות למים השקטים.
מעגלים מעגלים
מתפשטים
על פני האגם
שהוא
אני
∞∞∞