AVIDYA – כיצד המוח והחושים תורמים לתפיסת מציאות מוטעית

אווידיה – הוא מונח בסנסקריט שמשמעותו בורות / ידיעה מוטעית. המונח מכוון בעיקר לתפיסה שלנו את העולם. לפי ההינדואיזם מעבר לעולם המוכר לנו קיימת מציאות נצחית, בלתי משתנה, המתקיימת מעבר לזמן. המוח שנתון בתוך קופסא סגורה וחשוכה מנסה לפענח איך נראה העולם שבחוץ. הוא עושה זאת באמצעות החושים. אנחנו לא יודעים איך נראה העולם מחוץ למוח, אך פיזיקאים מסבירים שאין שם אור או צבע, ואין צליל או ריח. אם נבין זאת אולי לא נהיה כל כך קשורים לתפיסתנו את העולם, ונפענח את החידה איך לראות מעבר לחושים. איך המוח תורם לאווידיה שלנו? על כך בסדרת הפוסטים הבאה.

חלק א׳:   חוש הראיה – מציאות או דמיון

לרב אנחנו חושבים שהעין קולטת את העולם ומעבירה את האינפורמציה למוח, והמוח מציג אותה לתודעה. כך דרך העיניים אנחנו רואים את העולם ודרך האזניים אנו שומעים את העולם. מסתבר שזה לא בדיוק כך.

אווידיה מספר אחת:  העין לא מעבירה למוח תמונות של העולם סביבה.

ברשתית של העין מצויים קולטנים המגיבים לטווח של אורכי גל המגיעים אליהם מהעולם החיצון. למוח מועברת אינפורמציה מהעין בצורה של קווים וצבעים. לא יותר מכך. לא תמונות. העיבוד של המוח הופך אורכי גל לתמונות.

ראיה = עין + עיבוד מוחי

התמונות שיוצר המוח לא מגיעות רק מהעין אלא מתוך שכלול אינפורמציה ויזואלית ביחד עם זכרונות והתפיסה האישית שלנו, ואני אוסיף גם בהתאם למקום אליו מופנית תשומת הלב (כמו שנראה בהמשך).

התמונה המשוכללת הזו מוצגת להכרה, או במילים אחרות – לנו. אנו מניחים בצורה שגוייה שתמונה זו מייצגת את העולם בעוד שהתמונה מייצגת את האופן שבו המוח תופס את המציאות.

קל להוכיח נקודה זו בעזרת אשליות אופטיות. אני אציג אחת אבל יש המון ברשת למי שרוצה להעמיק בהבנה איך המוח שלו משלה אותו.

אשליית לוח הדמקה המוצל  –  54 שניות של צפייה.

למרות שהצבעים של המשבצות לחלוטין זהים אנו לא יכולים שלא לראות אותם כשונים בגלל העיבוד המוחי. המוח משקלל את הצל שצפוי להיות על המשבצות, יחד עם הזיכרון של מראה לוח הדמקה ומציג לנו את התמונה אותה הוא מדמיין. גם כשאנו יודעים את כל זה, אחרי שצפינו בסרטון, אנחנו לא יכולים להמנע מ׳לראות׳ את התמונה השגויה.

 

אווידיה מספר 2 – אנחנו רואים רק חלק מהתמונה

ראינו שגם המוח וגם העין לוקחים חלק בתהליך הראיה. 

ישנן מגבלות שמקורן במבנה העין  – הקולטנים שבעין קולטים אורך גל. יש אורכי גל שכלל לא יכולים להיקלט על ידי הקולטנים האנושיים. אופי הקולטנים שלנו מכתיב מראש את העובדה שיהיו אורכי גל שכלל לא נבחין בהם. עין של חרקים למשל קולטת אורכי גל אחרים מעין אנושית.

 

אווידיה מספר 3 – המוח הוא זה שבוחר מה מתוך כלל האינפורמציה מוצג כתמונה להכרה

התמונה שמציג המוח להכרה לא משקפת התמונה הויזואלית שמוצגת לפניו. לא רק למבנה העין השפעה על התמונה המתקבלת, אלא גם למבנה המוח. אל השפעת מבנה המוח נחזור בהמשך. כאן נראה שגם האופי, הנטיות והעניין שיש לנו בזמן הראיה מכתיבים את התמונה הויזואלית שמתקבלת בתודעה.

המוח מעבד אינפורמציה ויזואלית

בכל רגע מקבל המוח מכלול של אינפורמציה, אולם קשה לקלוט את כל האינפורמציה, ולכן והמוח בוחר מה מתוך כל הקלט להראות לתודעה. חוקרים קוראים לזה visual attention. תשומת לב ויזואלית. כדי להבין זאת טוב יותר נסתכל על הניסוי הבא:

The Monkey Business Illusion. גם למי שחושב שהוא מכיר מומלץ לעצור ולצפות דקה וחצי בגרסה הזו של הניסוי. 

המוח בוחר מה להציג לתודעה, בהתאם למה שהוא חושב שיתרום למשימה הצפויה. כשנתכוונן על השחקנים אכן נראה אותם אבל לא נראה את הגורילה. כשנתכוונן על הגורילה לא נפספס אותה, אבל לא נראה את שינוי הצבע בוילון.

נקודה מעניינת נוספת היא ששני אנשים יכולים להסתכל בדיוק על אותו דבר אך כל אחד יראה תמונה אחרת בהתאם להתכווננות של המוח שלו. חשוב לזכור זאת כאשר מתווכחים על עובדות. 

 

אופטימים נהנים יותר

בהקשר הזה שמעתי הרצאה של נוירולוגית שמסבירה איך חשיבה חיובית משפיעה על החיים בדוגמא קטנה אך רלוונטית לכולנו: חיפוש חניה. המוח שולח לתודעה תמונות של מה שהתודעה מכוונת אליו. יש אנשים שיעידו על עצמם שהם תמיד מוצאים חניה בקלות. יתכן וזה לא בזכות קשר יוצא דופן עם  אלוהי החניה, יתכן שזו פשוט הדרך בה המוח שלהם מכוונן. בעוד המוח של הפאסימיסט יתרכז ברכבים החונים, המוח של האופטימיסט יכוון אותו לראות סימנים קטנים כמו אור רוורס נדלק או אדם שהולך עם מפתחות רכב ביד.

לבחור לראות את חצי הכוס המלאה 

פעם היה לי משחק עם עצמי בנהיגה. חיפשתי באופן אקטיבי מספרים מיוחדים בלוחיות של הרכבים מולי. אחרי מספר ימים נהייתי ממש טובה באיתור המספרים האלו. בהמשך שמתי לב שהם קופצים לי לעיניים גם כשאני לא מחפשת. למעשה, סטטיסטית אני רואה יותר כאלו כאשר אני לא מחפשת מאשר כשאני כן מחפשת. בדיעבד מה שקרה הוא שבגלל העניין שהיה לי במספרים משהו במוח המשיך לחפש אותם. זו הפכה להתנהגות אוטומטית. וכשלא התרכזתי כלל במספרים המוח היה מציג לי רק את אלו אשר התאימו לתבנית שחיפשתי.

התכווננות היא כוח. בהקשר של חוש הראיה התכווננות משפיעה על התמונה שנראה מול העיניים. אם נאבד את המפתחות ונחשוב: אני לא מוצא את המפתח. העיניים יתכוונו ע״י המוח להתסכל במקומות בהם המפתח לא נמצא: לא על השידה, ולא על השולחן ולא ליד המיטה.

ביוגה סוטרה של פטאנג׳לי כתובה הסוטרה המקסימה:

כשהחשיבה פגומה יש לטפח את ההיפך [ממנה].*

בהקשר הזה טיפוח ההיפך נתפס בעיני כשימוש ביכולת גמישות המוח כדי לשנות באופן אקטיבי את האופן שבו אנו בוחרים לראות דברים. אנחנו לא יכולים לראות את כל התמונה מעצם מבנה המוח שלנו אבל יש לנו שליטה על האופן בו נראה את המציאות. וזה הרבה כוח. אם נבחר להתכוונן לאופטימיות, הדברים באופן מילולי יכולים להראות אחרת.

 

בהמשך:

אווידיה מספר 4: המוח מציג לנו את תמונת המציאות ב delay. או למה קשה לתפוס זבוב?

 

  • * סוטרה 2.33 תרגום אורית סן גופטה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *