אחד משבעת עקרונות ויג׳נאנה יוגה הוא השתרשות. הורדת המשקל אל האדמה באופן שמאפשר להרגיש את האדמה תומכת בגוף בחזרה.
אם נחזיק את כל המאמץ בתוך הגוף, זה לא יקרה, ואם נלחץ חזק מידי – זה לא נעים.
כשמשתמשים נכון בהכוונת הכוחות של הגוף יודעים שמה שקרה הוא נכון כי ההרגשה היא מובהקת.
אז איך מסבירים עיקרון ערטילאי כמו השתרשות?
כאן ניוטון בא לעזרתנו.
סר אייזיק ניוטון היה מתמטיקאי ופיזיקאי שחי במאה ה 17-18. אחת התגליות המפורסמות ביותר שלו היו שלושת חוקי התנועה, אותם פרסם ב-1687 (מכון דוידסון). החוק השלישי של התנועה קובע כי:
הכוח שנפעיל על גוף אחר שווה בגודלו והפוך בכיוונו לכוח שמופעל חזרה על הגוף שלנו.
אם נכוון את משקל הגוף כלפי הכיסא שאנחנו יושבים עליו ברגע זה, הכיסא יפעיל עלינו כוח חזרה כלפי מעלה שיעזור להזקיף את הגוף כלפי התקרה.
אם לא נוריד את המשקל לכיסא נשאר כפופים. אם נלחץ חזק מידי, זה יכאב בפרקים.
מתי הפעלת הכוח על הכיסא או הרצפה היא השתרשות? כאשר השקעת הכוח כלפי מטה יוצרת תגובה שעולה כלפי מעלה בדיוק במידה הנכונה. התגובה תלויה בעוצמה ובכיוון.
עוצמת ההשתרשות היא כזו בה הכוח שכדור הארץ מפעיל חזרה עלינו היא בדיוק מספיקה כדי לישר את הגוף חזרה למעלה. לא יותר. לא פחות. לא לוחצים. רק נותנים למשקל לשקוע. מקרבים את הגוף לרצפה. אז, המאמץ לשמור על התארכות למעלה – קטן.
הכיוון של ההשתרשות צריך להיות מופנה בדיוק כלפי מטה. למרכז כדור הארץ. איך מכוונים למרכז? בישיבה נרגיש את מגע שתי עצמות הישיבה. בעמידה, נחלק את המשקל באופן שווה בין שתי כפות הרגליים ובכל רגל נרגיש את מגע המזרון על פני כל כף הרגל. ננסה לחלק את המשקל בין כריות האצבעות לעקבים, בין הקשת הפנימית לקשת החיצונית.
עם השתרשות נכונה באימון, בעמידה ובהליכה, נרגיש קלילים יותר, כי האדמה מתאמצת בשבילנו.
שלכם, זהר
ΟΟΟ
פינת התגובות:
יסמין פרבר המקסימה, מעודנת ממני, ציינה שאולי לא האדמה מתאמצת עבורנו אלא התנועה היא תוצאה של יחסי גומלין שלנו ושל האדמה, הנובעים באופן טבעי מהקיום. ועוד הוסיפה כמה יפה לראות כאן את ההדדיות שבין העקרונות כי בסופו של יום אין השתרשות ללא כוונה. תודה יסמין על הרחבת זוית הראיה