ספרים ומאמרים רבים מעידים על הקשר בין נשימה בטנית לרוגע. אולם, בסרטון הבא מר איינגר, אחד מגדול היוגים בן זמננו סותר טענה זו. כשאדם מן הקהל שואל על נשימה לבטן כטיפול בדיכאון (וחרדה) איינגר קופץ ממקומו. הוא משכיב את האדם על גבו בהקשתה המכוונת את הנשימה אל בית החזה. מה פתאום נשימה לבטן? אומר מר איינגר וטוען שנשימה אל החזה היא התשובה. ומה אומר המדע? האם נשימה לבטן מרגיעה? או אולי נשימה דווקא נשימה חזית?

לתרגול נשימה להפחתת סטרס נסו את אתגר הנשימה - 9 דקות של תרגול נשימה מונחה למשך 14 יום.

כמו תמיד כשזה נוגע לגוף התשובה מורכבת יותר מנכון או לא נכון. שחור או לבן. 

מדוע נשימה בטנית מרגיעה? 

נשימה בטנית היא הכוונת הנשימה באופן שמפעיל את הסרעפת. הסרעפת היא שריר גדול דמוי כיפה, המפריד בין חלל הבטן לחלל בית החזה. הסרעפת היא השריר המרכזי של הנשימה. נשימה עמוקה יכולה לגרום לתנועה רבה של הסרעפת. נשימות רדודות יגרמו לתנועה מעטה. גם אנשים הנוטים לנשום אל בית החזה יפעילו פחות את הסרעפת. מחקרים מצאו שתנועה משמעותית של הסרעפת מפעילה את עצב הואגוס, העצב המרכזי של המערכת הפאראסימפטתית. רמת היכולת של אדם להפעיל את המערכת הפאראסימפטתית הוא נושא חם במחקר בימינו. 

עוד ועוד מחקרים מראים שטונוס פאראסימפטתי נמוך קשור במגוון מחלות כמו לחץ דם גבוה ואפילו אפילפסיה. וכן! מחקרים גם הוכיחו את הקשר בין נשימה בטנית לבית הפחתת חרדה וכעזרה לטיפול בדיכאון. 

אם כך – נשימה בטנית מרגיעה. היא עושה זאת על ידי הגברת פעילות מערכת העצבים הפאראסימפטתית. 

מה לגבי נשימה אל החזה?

האם נשימה חזית מרגיעה?

מילוי של בית החזה יגרה גם הוא קצות עצבים, אך בניגוד לנשימה בטנית, נשימה אל החזה תפעיל את מערכת העצבים הסימפטתית. מערכת זו מופעלת כשהגוף דרוך ומרוכז, אך מעל סף סימפטתי מסויים התגובה שתופעל תהיה fight or flight. – סטרס, רצון לברוח, לכעוס או חווית מצוקה. נשימה אל החזה, בעיקר אל חלקו העליון, יכולה להכניס אדם לתגובת fight or flight ועל פניו נראה שאיינגר טעה, ונשימה חזית לא רק שלא תפחית לחץ היא אפילו תגביר אותו. אולם, לאנשים מסויימים נשימה חזית היא בדיוק מה שהם צריכים כדי להרגע. איך זה יכול להיות? 

פה בא לידי ביטוי השוני בין אנשים, דפוס הנשימה השונה והשוני באופי הסטרס ממנו הם סובלים. באדם אשר מחזיק מתח רב בבית החזה מופעלים הרצפטורים הסימפטתים בעודף במשך הרבה שעות על פני היום. ההסבר שאני מציעה הוא שנשימה עמוקה יכולה לשחרר את המתח העודף. במקרה כזה הפחתת הלחץ על ידי נשימה אל בית החזה תתרחש על ידי הפחתת התגובה הסימפטתית. 

בצורה כזו אפשר להבין איך שני סוגי הנשימה יכולים להרגיע אך כל אחד פועל באופן אחר. נשימה בטנית על ידי חיזוק המרכיב המרגיע (הפאראסימפטתי) של מערכת העצבים, ונשימה חזית המתבצעת תוך תמיכה ושחרור, פועלת על ידי הפחתת המרכיב המלחיץ (הסימפטתי) של מערכת העצבים. 

איך בוחרים על איזו נשימה להמליץ כנשימה מרגיעה?

כשהתחלתי להתבונן באנשים נושמים גיליתי שיש אנשים שפשוט לא מצליחים לנשום אל הבטן. הייתי צריכה לפתח שיטות כדי לגרום להם להרגיש את תנועת הסרעפת ולהעצים אותה. לעומתם היו את אלו שהתקשו לנשום אל החזה, והנשימה הבטנית היתה להם קלה. אלו האנשים שאוהבים חיים שלווים, אך טוענים שסטרס מנהל את חייהם. גיליתי שאנשים שונים בסובלים מסטרס באופנים שונים, וירוויחו מהנחיות שונות. 

אנשים type A לדוגמא, נוטים לנשימה חזית יותר שעות על פני היום. אלו מחזיקים מתח רב בבית החזה. איינגר, בוידאו הלא מאוד מחמיא, נראה כאדם חריף אך ממהר להתפרץ, אולי אף מעט תוקפני. יתכן בהחלט שהוא מסוג האנשים שבהם הנשימה מתרחשת יותר בבית החזה, ולכן הרווח עבורו משחרור בית החזה הוא גדול. 

כמו תמיד ביוגה התאוריה מוגבלת ללא האימון. כדי להבין באמת צריך ללמוד את הנשימה העצמית. אז מתגלה הנטייה הטבעית שלה. ככל שלומדים אותה יותר מתבהר הקשר בין דפוסי נשימה לאופי, לאישיות, לרגשות, למצבי בריאות ומחלה. הנשימה היא עולם ומלואו. 

אפשר להתחיל בשכיבה על הגב והתבוננות בנשימה. המיקום שלה, הקצב, המקצב, ההשתנות. לא צריך מורה. רק תשומת לב. אך אם בכל זאת תרצו:

נסו תרגל עם הנחית הנשימה הבאה:

לפוסטים קודמים