מדיטציה הפכה לא מכבר ממושג השמור לנזירים מתבודדים במזרח הרחוק, למילה המוכרת כמעט לכל אדם בחברה המערבית.
מאות מליונים מתרגלים מדיטציה ברחבי העולם, ורבים רבים גם בישראל. 

כמעט כל אדם שישב למדיטציה יגלה בשלב זה או אחר שכאשר הוא מנסה להתרכז, צפות ועולות מחשבות אשר משכיחות ממנו את מושא ההתבוננות. למרות ניסיון להתעלם מהן, המחשבות חוזרות בעקשנות ובעקביות. מדוע עולות מחשבות במוחנו בזמן מדיטציה? ואיך אפשר להיפטר מהן, אם זה בכלל אפשרי?

מדיטציה היא אימון עתיק, בן אלפי שנים, ובעשורים האחרונים הוא מרתק גם את עולם המדע. 

המדע אמנם עוד רחוק מלהבין את מהות התודעה האנושית, או את רזי הקיום אבל את מה שכן נחקר לעומק והובן אפשר לנצל כדי להבין: מה קורה במוח בזמן מדיטציה. 

פריצת הדרך בהבנת המדיטציה הגיעה ממקום מפתיע. דווקא הדלאי לאמה, המנהיג הרוחני של טיבט, שהגיע מתרבות שהיתה שמורה הרחק מהשפעות המערב, הוא זה שדחף מדענים וחוקרי מוח לחפש הסבר לתרגול העתיק. הוא שלח נזירים מנוסים לאוניברסיטאות בארה״ב, על מנת שיערכו עליהם ניסויי הדמיה ומדידה חשמלית, הוא עמד בראש קרן שמימנה מחקרים על מדיטציה, הוא ערך כנסים ועדין מחפש דרכים לשלב בין התרגול העתיק להבנות המדעיות. הגילויים בעקבות המחקרים היו מסעירים, וגם הביאו את הסקפטים ביותר להודות שיש הרבה כוח בישיבה השקטה. מדיטציה התגלתה כ׳אימון מוחי׳ הגורם לשינוי מבני ותפקודי של אזורי מוח שונים. 

צונאמי של ניסויים בתרגול המדיטציה הציף את עולם המחקר. לא רק נזירים ותיקים נדגמו, אלא גם אנשים מן השורה שהתנדבו לתרגל שעה ביום, חצי שעה ביום ואף פחות. מחקרים הראו שאפילו 8 דקות של ישיבה למשך שבועיים תגרום לשינוי ביכולות המוח. 

כמי שמתרגלת מדיטציה מעל 25 שנה, אני שמחה על השינוי המתחולל מול עיני אולם לעיתים קצת קשה לי לראות עד כמה התרגול הרציני עבר התאמה לחיים המודרנים. אם אדם לא יכול לשבת שעות על שעות אז שישב רק 20 דקות, ואם אין לו 20 דקות, לפחות שיקשיב להקלטת מיינדפולנס בזמן נהיגה ברכב. התרגול זמין ונגיש בספרים, הקלטות, יוטיובים וחוגי בית. מדיטציה הפכה לשם נרדף לאיכות חיים ושיוויון נפש. הבטחות על גב ספרים מתארות שלווה, אושר ושמחת חיים, אם רק תתרגל כמה דקות ביום.

אבל המציאות היא לא תמיד כזו.
חשוב להכיר בעובדה שכשנתיישב על הכרית ונעצום עיניים לא בהכרח נחוש שלווה, לרוב ההיפך הוא הנכון. ננסה להתמקד בנשימה, כמו שתודרכנו, ונגלה שאת המוח ימלא מפל גועש של מחשבות שלמרבה האכזבה הן לא תמיד נעימות.

מה קורה במוח? מדוע שוב ושוב עולות מחשבות בזמן שננסה להתמקד בנשימה או במחשבה מסויימת? מדוע קשה להישאר מודעים למחשבות במקום להישאב לתוכן?

ידע על תפקוד המוח יכול לעזור להבין את התשובה. ואני רוצה להציג את קצה הקרחון של ההבנה:

ה Default Mode Network  ה (DMN) היא רשת עצבית המחברת אזורים שונים במוח. היא מופעלת בזמן שהמוח לא מרוכז במשימה, וקשורה לתכנון לעתיד, זכרון ודמיון. חוקרים חושבים שפעילותה של הרשת הזו מאפשרת לפתור בעיות, לבנות תוכניות לעתיד ולשקוע במחשבות על אני, על האחר ועל דברים שהטרידו אותנו מתוך מטרה למצוא להם פיתרון. 

רשת זו פועלת למעשה כ 50 אחוז מהזמן. בכל רגע שלא נהיה מרוכזים לחלוטין במשימה היא תיקח שליטה על המוח ונהוג להשוות את פעילותה למה שהבודהיסטים כינו : monkey mind. 

הרשת הזו היא חלק ממבנה המוח שלנו. היא טבעית והיא חיונית וכשהיא לא מתפקדת כראוי זה יכול להתבטא, שלא נדע, במחלות מוח. לרשת הזו מגיע צל״ש אבולוציוני על שהיא מאפשרת תכנון דברים שלא היו קיימים. רק חיבור בין מחשבה, לדמיון, לריכוז עמוק יכלו להביא להמצאה של גורדי שחקים או הצג הזה שמולך.
אז חשוב שהיא תתקיים והיא מקנה לנו את היכולות האנושיות המפותחות אבל, וזה אבל גדול, לפעמים אופי פעילות הרשת הזו פוגע באושר שלנו. 
כשהרשת מושתקת, למשל בזמן ריכוז, תחושת האושר גדולה יותר. נראה שהמין האנושי ויתר על רמה מסויימת של אושר לטובת יכולת להגות ולתכנן פיתרון לבעיות.

לפעמים זה מרגיש כאילו המחשבות בלתי ניתנות לשליטה, הן מטרידות וגוררות איתן תגובה רגשית וגופנית לא נעימה כמו סטרס או מצוקה. מכיוון שהרשת פועלת ברגעים של מנוחה יש אנשים שיעשו הכל כדי לא להתמודד איתה. גם אם הם לא מודעים לסיבה הנוירולוגית הם ידליקו את הטלוויזיה כשהם מסתובבים בבית, יתקשרו לדבר עם חבר בישיבה ברכבת, יפעילו מוזיקת רקע, ישתו אלכוהול או במקרים קיצוניים – יחפשו סמים. כאלו עם מרשם וכאלו שלא. 

ובזמן מדיטציה? עליה של מחשבות שאינן נעימות הן אולי הסיבה העיקרית לכך שאנשים שניסו לתרגל מדיטציה לא מתמידים בה. יש רגעים שהם פשוט לא נעימים.
אבל בניגוד אולי לדרכים האחרות שתארתי שמאפשרות לעקוף את המחשבות המטרידות, דווקא למדיטציה יש יכולת לשינוי טרנספורמטיבי אמיתי.

כמו שהזכרתי קודם – מדיטציה היא אימון מוחי. 

ישנם סוגים שונים של מדיטציה, וכל אחת משפיעה אחרת על תפקודי המוח. יש המרגיעות את פעילות הרשת, יש שמחליפות את התוכן שלה, ויש אפילו שמפסיקות אותה. 

כדוגמא, מדיטציה בה מתבוננים בתשומת לב בתחושה שעולה עם הנשימה, מפעילה רשת אחרת, אשר מבטלת את פעילות רשת ה DMN. ככל שנחזק את היכולת להישאר מרוכזים בנשימה, נחזק את יכולת השליטה המודעת ברשת המחשבות. 
במדיטציה כזו נשב על כרית נוחה עם גב זקוף, ננשום דרך אף, ונעקוב אחרי התחושה שעולה מן העור בכניסה לאף בזמן השאיפה ובזמן הנשיפה. מידי פעם נמצא שתשומת הלב עברה מהתבוננות בתחושה של הנשימה למשהו אחר, אז נאסוף אותה חזרה להתבוננות בנשימה. *

יכולת הריכוז בחברה המערבית היא לא גבוהה, ובמדידות אפשר לראות הידרדרות מדאיגה לאורך העשור האחרון. אבל ריכוז היא יכולת נרכשת ומתחזקת עם התרגול, ולכן שווה להתמיד שוב ושוב ושוב. ועדיף לתרגל על בסיס יומי.  
וכן, מי שיתמיד יגלה שפיתוח יכולת הריכוז מעלה תחושה של שלווה ורוגע. גם זה הוכח מחקרית.

ואם ניסיתם וזה לא הרגיש מתאים – לא הייתי מוותרת על מדיטציה כדרך לשינוי.
יש גם מדיטציות אחרות וכל אחד יכול למצוא את האימון הנכון לו ביותר.

לפעמים תרגילי נשימה בסיסיים הם מקום טוב להתחיל. אפשר להקשיב להקלטות של נשימה מונחית הקיים באתר זה. מעקב אחרי הנחיות התרגול מכוונת את הקשב לנשימה, וכבונוס התרגיל משנה את הנשימה לטובת הגברת פעילות של מערכת העצבים המרגיעה. שינוי עצבי זה כשלעצמו מגביר ריכוז. (מי אמר ואגוס?)

מתרגלי יוגה הרוצים להגביר את מרכיב המדיטציה באימון מוזמנים להצטרף למפגשים בשבתות בבית יהושע.