הנושא שהתמקדנו בו הפעם היה הקומבקה (עצירת הנשימה). עצירות נשימה הם מרכיב קצר אבל בהחלט אינהרנטי לתהליך הנשימה. בפרנאימה הקומבהקות הם הארכה של שלב טבעי זה לטובת השקטת התודעה. לא כל עצירת נשימה גורמת להשקטת התודעה, שהרי אם אדם נחנק ואין לו אויר התחושה שתמלא את תודעתו היא פאניקה ולא שקט. גם בתרגול פרנאימה, אם המוח יחווה מצוקה הוא לא ישקוט. ההיפך הוא הנכון, נחווה קצב מחשבות מהיר ואולי אפילו הנושא שלהם יהיה לא נעים, קשור לכעס או לזכרון לא נעים..
כדי שקומבהקה תהיה עצירת נשימה שמובילה להשקטת התודעה צריך ללמוד לשים לב למספר דקויות, שעם הזמן יהפכו להרגל ויקרבו את הנשימה ואת התודעה אל האמצע. זהו חיפוש של תחושת נעימות שאדם צריך לערוך עם עצמו.
נקודה אחת ברורה, אם יש שם תשוקה להצלחה או להחזקה ארוכה, זה לא ילך! שהרי, כמו שפטנג׳לי מנחה אותנו:

״הגבלת אלו (תנודות התודעה) על ידי אימון ואי השתוקקות״. (יוגה סוטרה 1.12)

להתראות לכולם