פרנאימה ומדיטציה בראיה נוירולוגית – חלק ראשון: לדעת נשימה

השפעות פיזיולוגיות ועצביות של נשימה חזית – הקדמה

במפגש הקודם דיברנו על הקשר בין נשימה סרעפתית (בטנית) למערכת העצבים הפאראסימפטתית. זו המערכת הקשורה, בין השאר, בהורדת לחץ דם וקצב נשימה ומעלה תחושת רוגע*. בניגוד אליה, נשימה המפעילה את חלקו העליון של בית החזה מקושרת יותר עם מערכת העצבים הסימפטתית.

במשך היום יש רגעים בהם יש צורך בדריכות, בסטרס. אז הנשימה באופן טבעי תהיה חזית יותר. ברגעים אלו היינו רוצים להשאר ברמת ה׳סטרס הטוב׳ ולא להסתחרר לבלבול מחשבתי, בהלה או כעס: למה שמכונה בפסיכולוגיה ׳סטרס רע׳.
בתרגול שלנו יש תרגילי נשימה מכוונים לנשימה בבית החזה. כמו למשל נשימת אוג׳אי. גם פאנימה כזו נרצה לבצע מבלי לאבד את תחושת הנוחות ושלוות הנפש.

במפגש הזה נתבונן בנשימה אל בית החזה. נלמד לנשום אל החזה באופן המשאיר את התודעה בדריכות אך לא ב fight or flight.
לצורת נשימה כזו יש רווח כפול: הפחתת רמות הסטרס במשך היום, והגברת הנוחות בתרגול פרנאימה.

 

4 תגובות

  1. אולגה הגיב:

    הי זוהר
    לא הבנתי את הסדר של הקורסים
    האם הוא מתאים למי שלא התנסה ביוגה?
    תודה

    1. zohar הגיב:

      הי אולגה, החלק הראשון מתאים גם למי שלא התנסה ביוגה, אולם התרגול דורש יכולת ריכוז והתבוננות. אם טרם התנסת בהתבוננות מסוג כל שהוא, דמיון מודרך, מדיטציה, תרגילי נשימה דברי איתי ונחליט יחד אם מתאים לך תרגול של 40-50 דקות בקורס לדעת נשימה, או תרגולים קצרים יותר של 10-20 דקות, כמו בסדרה של יוגה להפחתת סטרס.
      זהר 0548168662

  2. estioryam הגיב:

    התנסויות שלי בנשימה סרעפתית השבוע:
    1. אנולומה וילומה מתוך מחשבה על הסרעפת יורדת ועובדת במדרגות, היא גיוון נעים לדרך התחושה הרגילה שלי של ריחוף מקומה לקומה בעליה. בהמשך ניסיתי להוסיף אל שתי מדרגות בשאיפה הסרעפתית עוד שתי מדרגות בהמשך שאיפה חזית – מאד כיף , מאריך את הגוף פותח את המודעות לכיוונים משלימים ועוד.

    2. בשחיית חזה לאחר כמה תנועות תוך נשיפה איט6ית כשהראש בתוך המיים, הפעלה מכוונת של הסרעפת לא רק מאפשרת שאיפה טובה בזמן קצר, אלא גם גרמה לגוף לרחף ולזנק קדימה, ובתור בונוס – אין צורך להרים את הראש באופן שיוצר מתח בעורף.
    נהנית ומחכה להמשך. תודה

  3. estioryam הגיב:

    שלום זוהר. ממשיכה להנות. מאד הוסיף לי ההסבר שלך על ההקשר הנוירולוגי של נשימת סרעפת רוחבית, או כפי שהכרתי אותה נשימת צלעות תחתונות, שאני מאד אוהבת. בהתנסות השבוע, כאשר אני מכוונת אל נ. סרעפת רוחבית התחושה המתפשטת בהמשך לעבר בטן תחתונה וחזה עליון, או אפילו עד לפיוביס ולגרון, יוצרת תמונה פנימית של מעויין, שאני קוראת לו עפיפון. אין התמלאות אלא התפשטות קלילה. כאמור, אני מאד אוהבת נשימה זו, אני אוהבת להניח את כפות הידיים, לרוב עם האגודלים באותו כיוון של האצבעות כך שאין מתח בכפות והן ממש חופפות וחופנות את הצלעות. אם יש קושי להרגיש בהתרחבות, הן עוזרות מעט לכנס את הצלעות לעבר המרכז בנשיפה, ואז השאיפה שאחרי נהיית יותר רוחבית. כמו כן, לימדתי את עצמי ואחרים שימוש בנשימה זו בעת פעילות עם מאמץ אירובי כמו הליכה. במקום להאיץ את הגוף ואז הנשימה “רודפת” אחרי המאמץ, אני מתחילה לאט ובהחלטה שלי “מעבירה הילוך” לנשימה רוחבית אשר בבת אחת נותנת הרבה חמצן (איזור גדול של הריאות נפתח) ואז הרגליים מתחילות להאץ מעצמן, או לטפס וכד… להתראות בשיעור.

התגובות סגורות.