עבורי בתרגול פרנאימה יש שאיפה רק למקום אחד – האמצע.
האמצע הוא מקום של מתיקות מופלאה, נעימות גופנית ושלווה. אפשר אפילו להשתמש במילה המוגזמת אהבה גדולה. כשמרגישים אותו יודעים.
אבל הוא חמקמק ורגעי ומתחלף מיד בדריכות של צד ימין או בלאות של צד שמאל. ולרב מה שנשאר הוא הזכרון של התחושה.
זכרון התחושה מהווה מצפן. הוא מכוון אותנו בים התנודות הבלתי נמנע בין ימין לשמאל.
כמו התחושה המובהקת של האמצע גם להמצאות בימין ובשמאל יש תחושה והלך רוח אופיניים. אנחנו כל כך רגילים לים התנודות שהוא כבר חלק מאיתנו, ולצאת מהמים ולהסתכל עליהם ממרחק זה לא טריוויאלי, אך כשזה קורה מדובר באירוע פותח עיניים. אפשר ללמוד לזהות את תחושות הגוף בימין ואת התחושות בשמאל והכרות איתן מאפשרת לזהות לאיזה כיוון נטיתי.
אחרי שלומדים לזהות את כיוון הנטייה צריך כלי שיעזור לכוון את הגוף והתודעה קצת יותר ימינה או קצת יותר שמאלה.
כלי שכזה היא הפרנאימה. מכיוון שהפרנאימה היא כלי עוצמתי ההשפעה שלה גדולה, וצריך להיות עדינים מאוד כשמשתמשים בה. אם המרחק שלנו מהאמצע הוא גדול אפשר ללחוץ על הגז בכיוון הנכון והכל בסדר. אבל ככל שנתעדן ונתקרב לאמצע נצטרך להיות יותר זהירים לא להפעיל הרבה כוח ולא ללכת לכיוון הלא נכון.
האמצע הוא מקום של מתיקות מופלאה, נעימות גופנית ושלווה. אפשר אפילו להשתמש במילה המוגזמת אהבה גדולה. כשמרגישים אותו יודעים.
אבל הוא חמקמק ורגעי ומתחלף מיד בדריכות של צד ימין או בלאות של צד שמאל. ולרב מה שנשאר הוא הזכרון של התחושה.
זכרון התחושה מהווה מצפן. הוא מכוון אותנו בים התנודות הבלתי נמנע בין ימין לשמאל.
כמו התחושה המובהקת של האמצע גם להמצאות בימין ובשמאל יש תחושה והלך רוח אופיניים. אנחנו כל כך רגילים לים התנודות שהוא כבר חלק מאיתנו, ולצאת מהמים ולהסתכל עליהם ממרחק זה לא טריוויאלי, אך כשזה קורה מדובר באירוע פותח עיניים. אפשר ללמוד לזהות את תחושות הגוף בימין ואת התחושות בשמאל והכרות איתן מאפשרת לזהות לאיזה כיוון נטיתי.
אחרי שלומדים לזהות את כיוון הנטייה צריך כלי שיעזור לכוון את הגוף והתודעה קצת יותר ימינה או קצת יותר שמאלה.
כלי שכזה היא הפרנאימה. מכיוון שהפרנאימה היא כלי עוצמתי ההשפעה שלה גדולה, וצריך להיות עדינים מאוד כשמשתמשים בה. אם המרחק שלנו מהאמצע הוא גדול אפשר ללחוץ על הגז בכיוון הנכון והכל בסדר. אבל ככל שנתעדן ונתקרב לאמצע נצטרך להיות יותר זהירים לא להפעיל הרבה כוח ולא ללכת לכיוון הלא נכון.
המדיטציה של היום בבוקר היתה עבורי שיעור בצורך הבלתי נמנע למודעות רציפה. זמן מה לתוך הישיבה הרגשתי את הצניחה המוכרת אל השמאל והשתמשתי בכמה נשימות קפלבהטי לאזן את עצמי חזרה לכיוון האמצע. אחרי מספר נשימות לואי הכלב שלי, שישן מאחורי, נבח בבהלה. הרגשתי את דריכות השרירים לאורך הגב והצוואר והמשכתי את הנשימות הקצובות. מופתעת הרגשתי איך כל נשימה מגבירה את חוסר הנוחות שלי. אמנם מדובר בשינויים כל כך קטנים בגוף, אבל בתוך מדיטציה אפילו שינוי קל כמו קצב המחשבות המוגבר ושרירי בית החזה מעט יותר מתוחים מורגש בהגזמה. בדיעבד, מה שקרה הוא שהתעלמתי מהשינוי שחל בגוף בעקבות הנביחה. הקול המפתיע העביר את גופי משליטה של השמאל לשליטה של הימין הדרוך. תרגילי הקפלבהטי, שבהיותי בשמאל קרבו אותי אל האמצע, הגבירו עתה את הנטיה שלי ימינה. כשהבנתי את המצב עברתי לנשימות מתאימות יותר להטייה שמאלה. לאט הכל נרגע ומשם יכולתי להמשיך באוג׳אי עד לחזרת תחושת המתיקות.
תרגילי הפרנאימה הם עוצמתיים וצריך ללמוד להכיר את השפעותיהם, ולעבוד איתם בהתאם לרגע הזה.
תודה ללואי על תפקידו כמורה.