פרנאימה ומדיטציה בראיה נוירולוגית – חלק ראשון: לדעת נשימה

מספר מילים על המפגש השני

שלום לכולם,

אנחנו ממשיכים להתעמק בהבדל בין נשימה בטנית לנשימה חזית. במפגש הנוכחי למדנו על ההשפעות הפיזיולוגיות והנוירולוגיות של תנועת הסרעפת. בתרגול הכרנו את נשימת ׳אנאלומה וילומה׳ או נשימה מחולקת. נשימה כזו מכריחה את הסרעפת להשאר עוד רגע במצבה המתוח, וכך עוזרת לחיזוק השריר.

אחרי שהבנו את הקשר בין תנועת הסרעפת לתפקודים של איברים כמו מערכת העיכול או מדדים כמו לחץ דם מעניין לשים לב לא רק לתנועת הסרעפת בתרגול עצמו אלא גם לתנועה או אי תנועה שלה במהלך היום.

כמו כן, הקשר בין מבנה הגב לחוזק הסרעפת, ברגע נתון ולאורך זמן, מדגיש את החשיבות של תרגילי נשימה גם לשיפור היציבה.
אני מצרפת קישור להקלטה של הרצאה שהעברתי על הנוירולוגיה של הנשימה. ההרצאה המקוצרת קיימת בגרסה חינמית באתר.
למי שרוצה להעמיק, קיימת גם הרצאה ארוכה ויסודית של שעתיים.

קישור להרצאה החינמית – לחץ כאן

קישור להרצאה המקיפה – לחץ כאן

4 תגובות

  1. אולגה הגיב:

    הי זוהר
    לא הבנתי את הסדר של הקורסים
    האם הוא מתאים למי שלא התנסה ביוגה?
    תודה

    1. zohar הגיב:

      הי אולגה, החלק הראשון מתאים גם למי שלא התנסה ביוגה, אולם התרגול דורש יכולת ריכוז והתבוננות. אם טרם התנסת בהתבוננות מסוג כל שהוא, דמיון מודרך, מדיטציה, תרגילי נשימה דברי איתי ונחליט יחד אם מתאים לך תרגול של 40-50 דקות בקורס לדעת נשימה, או תרגולים קצרים יותר של 10-20 דקות, כמו בסדרה של יוגה להפחתת סטרס.
      זהר 0548168662

  2. estioryam הגיב:

    התנסויות שלי בנשימה סרעפתית השבוע:
    1. אנולומה וילומה מתוך מחשבה על הסרעפת יורדת ועובדת במדרגות, היא גיוון נעים לדרך התחושה הרגילה שלי של ריחוף מקומה לקומה בעליה. בהמשך ניסיתי להוסיף אל שתי מדרגות בשאיפה הסרעפתית עוד שתי מדרגות בהמשך שאיפה חזית – מאד כיף , מאריך את הגוף פותח את המודעות לכיוונים משלימים ועוד.

    2. בשחיית חזה לאחר כמה תנועות תוך נשיפה איט6ית כשהראש בתוך המיים, הפעלה מכוונת של הסרעפת לא רק מאפשרת שאיפה טובה בזמן קצר, אלא גם גרמה לגוף לרחף ולזנק קדימה, ובתור בונוס – אין צורך להרים את הראש באופן שיוצר מתח בעורף.
    נהנית ומחכה להמשך. תודה

  3. estioryam הגיב:

    שלום זוהר. ממשיכה להנות. מאד הוסיף לי ההסבר שלך על ההקשר הנוירולוגי של נשימת סרעפת רוחבית, או כפי שהכרתי אותה נשימת צלעות תחתונות, שאני מאד אוהבת. בהתנסות השבוע, כאשר אני מכוונת אל נ. סרעפת רוחבית התחושה המתפשטת בהמשך לעבר בטן תחתונה וחזה עליון, או אפילו עד לפיוביס ולגרון, יוצרת תמונה פנימית של מעויין, שאני קוראת לו עפיפון. אין התמלאות אלא התפשטות קלילה. כאמור, אני מאד אוהבת נשימה זו, אני אוהבת להניח את כפות הידיים, לרוב עם האגודלים באותו כיוון של האצבעות כך שאין מתח בכפות והן ממש חופפות וחופנות את הצלעות. אם יש קושי להרגיש בהתרחבות, הן עוזרות מעט לכנס את הצלעות לעבר המרכז בנשיפה, ואז השאיפה שאחרי נהיית יותר רוחבית. כמו כן, לימדתי את עצמי ואחרים שימוש בנשימה זו בעת פעילות עם מאמץ אירובי כמו הליכה. במקום להאיץ את הגוף ואז הנשימה “רודפת” אחרי המאמץ, אני מתחילה לאט ובהחלטה שלי “מעבירה הילוך” לנשימה רוחבית אשר בבת אחת נותנת הרבה חמצן (איזור גדול של הריאות נפתח) ואז הרגליים מתחילות להאץ מעצמן, או לטפס וכד… להתראות בשיעור.

התגובות סגורות.