מה בין יוגה, תחושת האני והאושר?

אני קוראת ספר מרתק שגורם לי לעצור ולחשוב. אני אוהבת ספרים כאלו למרות שלוקח לי הרבה זמן לסיים אותם. הספר מדבר על פוסט טראומה אבל אני בעיקר נהנית כי הוא מחזק את התפיסה שלי לגבי השפעות היוגה על הגוף והתודעה.

הפסיכיאטר והסופר, Bessel Van Der Kolk, מעלה את הטענה, שאנחנו מוקפים באנשים שחיים בשובע ובתחושת ביטחון גדולה יותר מכל זמן אחר בהיסטוריה ובכל זאת רבים מדווחים על רמת אושר נמוכה. פעם שמעתי את הדלאי למה אומר משפט דומה לגבינו ׳המערביים׳. הבעיה, כך טוען הסופר to make a long story short היא במבנה הגמיש של המוח שלנו והכיוונים שהוא לוקח, ואחד הפתרונות שלו שאהבתי – פיתוח מודעות לגוף.
באסל מצטט את הנוירולוג אנטוניו דמאסיו, שהקדיש את הקריירה שלו למיפוי מוחי של תחושת האני, אשר טוען כי כל עוד אנחנו לא יודעים מה אנחנו מרגישים, איך נוכל לדעת מה אנחנו מחפשים?

בספרו ׳The Feeling Of What Happens’ דמנסיו מסביר שכדי להתמודד עם קשיים מבחוץ, התודעה (מיינד) לעיתים ממסכת את תחושות הגוף הפנימיות. אולם למסך הזה יש מחיר, לאורך זמן הוא מסתיר את הטבע של הדבר אותו נכנה – אני (self).

האסטרטגיה האבולוציונית הזו מתאימה לחיילים שממשיכים לרוץ עם רגל שבורה, מבלי לחוש בתחושת הכאב. אולם שימוש בה לאורך זמן, בכדי למסך תחושת גוף לא נעימה, כמו זו שמתעוררת עם שברון לב או טראומה קשה עלולה להביא לניתוק של אדם מתחושות גופו.

הבסיס למודעות עצמית, כך מסביר דמאסיו, בנויה על התחושות הפיזיות כפי שנקלטות מהגוף במוח הקדום (גזע המוח).
הרגשות שלנו, הוא אומר בנימה פואטית, הן וריאציות מוזיקליות הבנויות על תחושות גוף בסיסיות. 

בספר The Body Keeps The Score מסביר הפסיכיאטר Bessel Van Der Kolk שרב האנשים הסובלים מפוסט טראומה מנותקים מתחושות גופם. כתגובה לגירויים הסנסורים הקשים המוח נעל את עצמו מתחושות הגוף. אנשים אלו חווים קהות חושים וקהות לגבי החיים. אנשים הסובלים מפוסט טראומה הם דוגמא קיצונית אך הבנה של מצבם ע״י מחקרים בדימוי המוח (fMRI) אפשרו להבין משהו לגבי כולנו.

ככל שנעצים את הקשר בין תחושות הגוף לתודעה, תגדל חווית האני והיכולת לחוות את החיים בגוונים רבים יותר. בנוסף, הכרות עם תחושות הגוף הפנימיות תאפשר לנו לזהות את מצבנו הרגשי ולהמנע ממה שלא נעים כבר בשלבים ראשוניים, לפני שנתפוצץ על פקיד בדואר או על ילד מנדנד. יתכן וכעס הוא הביטוי שלנו למכלול של תחושות: מתח בצוואר ובלסת, נשימה קצרה בבית החזה העליון ודם הזורם במהירות לראש. אך אם המוח הגדול לא יהיה מחובר לתחושות אלו של גזע המוח, נחווה את העולם כחיצוני לנו ונרגיש שהוא תוקף אותנו. לא העולם החיצוני הוא זה שנעים או לא נעים לנו, אלא תחושות גופנו.

כשהתחושות לא נעימות או שאין מודעות לתחושות פונים אנשים לתרופות, אלכוהול או הסתגרות מן העולם. יש הנוטים לחפש דעות של אחרים שכן לא יודעים לזהות לבד מה טוב להם ומה לא. טיפול יעיל יותר, כך מציע ד״ר ואן דר קולק, הוא הגברת המודעות לתחושות הגוף.

הגברת המודעות לתחושות הגוף

יוגה היא כלי ראשון במעלה להגברת המודעות לתחושות גוף. בתרגול יוגה אנחנו מבצעים תנוחות גופניות תוך תשומת לב מלאה לתחושות הגוף שעולות. גיוון התנוחות מאפשר לנו להתמקד בכל אזורי בגוף, והריכוז בהם הוא כלל מנחה ביוגה ואולי זה המבדיל בינה לבין פעילות גופנית, מגוונת ככל שתהיה.

מיינדפולנס – תשומת לב למודעות ללא שיפוט, נערכת בתרגול יוגה בשלושה מישורים:
לגוף  – באסאנה
לנשימה – בפרנאימה
ולתודעה – במדיטציה – ישיבה שקטה.

וכשגוברת המודעות לגוף נדע לשים לב, גם מחוץ למזרון, מה נעים לנו, ומה לא. מה מקשיח את הכתפיים והצוואר, ומה מרחיב את הלב. כך נוכל לכוון את חיינו בדרך שתקטין חוסר נעימות ותרבה אושר.

עם הזמן אולי נדע גם לשנות את מנח הגוף בעמידה, ישיבה והליכה באופן שיעביר מסרים נעימים יותר מהגוף למוח. למשל, לשחרר כתפיים כבר מן הרגע שמתחילות לצבור מתח, לישר גב ולשחרר לחץ מעצב שנדחס.

שיפור מנח הגוף ומודעות עצבית גדולה יותר לתחושות הגוף יגביר את ספקטרום החוויה החושית, אז נהנה בעוצמה גדולה גם מדברים קטנים כמו מעבר אקראי ליד ורד בגינה או צפייה בצבעיה החמים של שקיעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *