האם פטנג׳לי הכיר את עצב הואגוס? תחושת הרעב במדע וביוגה

בפרק השלישי של היוגה סוטרה מתוארים כוחות על, siddhis, שיתכן ומתגבשים אצל מתרגלי יוגה אדוקים. אחד מהם הוא השליטה בתחושת הרעב והצמא. לפי פטאנג׳לי סמיאמה (samyama), (שהיא חיבור של דהארנה, דיאנה וסמדהי) המופנה לאזור הגרון מפסיק את תחושת הרעב והצמא. אפשר היה לחשוב שתחושות גופניות כאלו, אשר בוודאי הכבידו על הנזירים הסגפנים, אמורות היו להעלם בחברת השפע שלנו, ולמרות זאת, תחושת הרעב נשארה בעיה לא פשוטה אשר גורמת לתופעות גופניות כמו עודף משקל וסוכרת.

מדוע אנשים מסויימים חשים רעב יותר מאחרים?

האם זה עניין גופני או רגשי?

האם זו תוצאה של מזון מתועש של החברה המודרנית או בעיה של גנטיקה אישית?

אין לי תשובות לשאלות אלו, אולם לפטנג׳לי יש פתרון. האם הפתרון של פטאנג׳לי מסתדר עם הביולוגיה?

 

אפשר להסתכל על סמיאמה במקרה זה כשימוש בתשומת לב ומיקוד לטובת הפעלה ממוקדת של המערכת העצבית. מערכת העצבים היא רשת מופלאה הנתונה לשינויים מהירים ואיטיים, והגמישות שלה מאפשרת השתנות של הגוף והרגש. אם רק נדע לכוון את אותו כוח עוצמתי שנתנה לנו הנפש, תשומת הלב.

3.30 בחלל הגרון – הפסקת הרעב והצמא

כשהפרשנים הקלאסים של פטאנג׳לי החלו להתווכח לגבי המיקום המדויק בגרון בו פטאנג׳לי ממליץ להתרכז, העניין הפיזיולוגי/נוירולוגי שלי התעורר. המסקנה שלהם הייתה שמדובר על הלארינקס. ואם להיות יותר ספציפים – חלקו העליון או פי הבאר כמו שתאר זאת Vijnanabhiksu.

אותו אזור מדובר בגרון מעוצבב על ידי סעיפים של עצב הואגוס. עצב הואגוס הוא העצב הארוך ביותר בגוף האדם, ויש לו השפעה נרחבת על הפעילות של איברי הגוף הפנימיים ואף הורמונים. קוראים לו עצב אך הוא למעשה שניים. ימני ושמאלי, וכיוון שבניגוד לרוב העצבים רוב האינפורמציה שבו זורמת מהגוף למוח, אולי במובנים מסויימים הוא האידה והפינגלה שאנו מחפשים..

הרפואה משתמשת בעצב הואגוס להפחתת תחושת הרעב

 

כירורגים, בניסיונם למצוא פתרון לבעיית תחושת רעב והשמנה, פיתחו ניתוח בו נחתך סעיף אחר של עצב הואגוס בסמוך לקיבה, מתוך מחשבה שאז לא יעלה מסר עצבי מן העצב הזה אל המוח ולכן לא תיקלט במוח תחושת הרעב שמפעילה את הצורך לאכול.

לאחרונה אישר ה FDA השתלה של קוצב חשמלי על עצב הואגוס באזור ה — שימו לב — גרון. המכשיר מגרה חשמלית את עצב הואגוס בגרון וכתוצאה מכך יורדת תחושת הרעב וכן מתקבלת ירידה במשקל.

לגירוי חשמלי של עצב הואגוס בגרון נמצאו מספר שימושים רפואיים. ביניהם טיפול באפילפסיה, בעיות לב, דכאון ועוד. למרות התוצאות הראשוניות הטובות החוקרים מודים שמנגנון הפעולה לא ממש ברור.

 

תרגילי נשימה – פרנאימה

 

גם אם המנגנון לא לגמרי ברור, מתברר בשנים האחרונות שהרבה מחלות קשורות לתפקוד לא מיטבי של עצב הואגוס. ביניהם אפילפסיה, מחלות שיגרוניות ואפילו דיכאון. מבחינתי, במקום ההתערבות האגרסיבית של השתלת קוצבים חשמליים, קל ונכון יותר ללמוד ולתרגל פרנאימה.

תרגילי נשימה – פרנאימה, הוכחו מחקרית כמפעילים את עצב הואגוס. תרגילי נשימה מחזקים את הטונוס הוגאלי וכתוצאה מכך ההשפעה של העצב על הגוף והמוח גדלה. ההשלכות הרפואיות של התרגול הינן מגוונות. חיזוק הטונוס הוגאלי היא אחת הדרכים דרכם פרנאימה נמצאה קשורה בשיפור מחלות נפש, מחלות פרקים, מחלות לב ועוד ועוד.

 

אם הסוטרה הזו עוררה את העניין הרפואי שלי, הסוטרה הבאה ריגשה אותי ממש.

3.31 בתעלת הצב – יציבות.

 

סוטרה סתומה זו מתארת מקום בבית החזה שאם מתרכזים בו מתפתחת יציבות. ויאסה מתאר זאת כעצב בצורת צב שסמיאמה בו מפתחת יציבות. המקום שמתאר ויאסה הוא מרכז עצבי ממנו מתפצל הואגוס למספר סעיפים. Hariharananda Aranya, אחד ממקורות ההשראה המודפסים הגדולים ביותר שלי, מתאר התרכזות בנשימה באזור זה כמרגיעה את התודעה.

הגדלת הטונוס הוגאלי מגבירה את עוצמתה של המערכת הפאראסימפטתית, המרגיעה את הגוף והתודעה. כשהטונוס הוגאלי גבוה התגובות לסטרס קטנות יותר בעוצמתם ובמשכם. אם נגיב במתינות למצבי לחץ אז נוכל להגיד שגדלה היציבות.

 

אז אמנם תרגילי נשימה הם עוד לא סימיאמה. ולא כולנו נפתח סידהיס כתוצאה מאימון, ואולי תשוקה המופנית לאוכל תמשיך להיות ההתמודדות של חלק מאיתנו, אך אימון מושכל ומכוון של פראנימה יכול לקרב אותנו עוד צעד הרחק ממחלות, לכיוון האיזון. לכיוון האמצע.

 

בואו ללמוד את הנוירולוגיה שמאחורי הפרנאימה בסדנה מעשית, והפכו פרנאימה לחלק מהותי מאימון היוגה שלכם ושל התלמידים שלכם.  לפרטים על הסדנה

שלכם, זהר

 

מקורות:

תגובה אחת הוסף תגובה

  1. ענת אלטשולר הגיב:

    שלום רב
    שמי ענת אני מעוניינת להיצטרף לסדנא
    אחה”צ טובים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *