לאחרונה אני מוצאת מחקרים מדעיים המחברים בין דפוסי נשימה למחלה כרונית מאתגרת זו. פעם חשבו שדפוס הנשימה הוא תוצאה של המחלה, ואני שואלת: האם הוא יכול להיות חלק מהבעיה ואולי אפילו הגורם לה?
דפוס נשימה לא אופטימלי יכול להתקבע בעקבות אירוע של סטרס. לפעמים זה רגע אחד דרמטי, ולפעמים זו תקופה קשה, בשני המקרים נשאר חותם על דפוס הנשימה. למרות שהאירוע עבר הנשימה שהתקבעה ממשיכה ליצור אפקט שלילי על מערכת העצבים בכל נשימה ונשימה. כ 18 פעם בדקה, 20,000 פעם ביום.
חוקרים מציעים מספר מנגנונים לפיהם נשימה לא אופטימלית יכולה לגרום לכאבים הכרונים והתשישות המאפיינים מחלה זו.
דפוס הנשימה הבעייתי שהתקבע משפיע באופן רציף ושלילי על מגוון מערכות:
- יוצר חוסר איזון במערכת העצבים האוטונומית כך שרמת הסטרס באברי הגוף גדלה.
- מגביר את רגישות מערכת העצבים לכאב
- משפיע על תפקוד המוח באופן שמגביר תחושת סטרס, עלול לפגוע בריכוז, איכות השינה ואף להוביל לדיכאון.
- משנה ריכוזי חמצן ופחמן דו חמצני באופן שפוגע תמידית בחימצון תאי הגוף.
דפוס נשימה אופייני כולל בין השאר תנועה מופחתת של הסרעפת, דבר שעלול לגרום לבעיות העיכול האופיניות למחלה, מתח מוגבר בצוואר ובגב עליון וחוסר גמישות.
באבחוני נשימה שערכתי זיהיתי את דפוס הנשימה האופייני במספר חולי פיברומיאלגיה, והשאלה שאני שואלת היא כפולה:
1. האם דפוס נשימה אכן דומה בחולים אלו (מחקרים חושבים שכן)
2. האם שינוי מודע של דפוס הנשימה יכול להיטיב עם החולים ולשפר את איכות החיים. (אני עוד לא מעזה להגיד את המילה החלמה).
במידה ואתם מכירים אדם חולה, או בעצמכם סובלים מהמחלה אשמח אם תמלאו את השאלון הבא, ותשקלו לקחת חלק באבחון נשימה, ולהצטרף לתרגול נשימה יומי.
המעוניינים לקבל עדכונים על מפגשים בנושא זה ואחרים, על פוסטים חדשים קורסים וסדנאות מוזמנים להצטרף לקבוצת וואטסאפ שקטה.