לחשוב שמיים גם כשמרגישים עננים

הרבה נכתב על השמים ועננים כמטאפורה לתודעה. העננים מדמים את המחשבות או הרגשות שממלאות את התודעה ונוטים להסתיר את השמיים הרחבים שמעליהם. מן הצד השני השמיים הרי תמיד שם, ולא משתנים בעקבות הימצאותם או אי הימצאותם של העננים. רגעי החוויה של עצמנו כרקיע הם מפעימים ופוקחים עיניים לגבי אינסופיות וחיבור, זמן ומרחב. אך מה אם אנחנו דווקא מרגישים ענן?

כילדה אהבתי להתבונן בעננים שבשמים. יש משהו מרתק בתנועה האיטית והקבועה של עננה לבנה, הצורות המשתנות של ענן שהדמיון מקביל אותן לחיות, ההשתנות של עננים ישנים וחדשים. כשמסתכלים על השמיים המבט נתפס בעננים. הם מושכים את העין יותר מהכחול הגדול נטול ההשתנות. כך גם המחשבות, הן נוטות לתפוס את עין התודעה ולמלא אותה עד שההזדהות שלנו איתם היא מוחלטת. 

“The point is to get some glimpses of the clear blue sky behind the clouds״

איך נוכל להיות השמיים הכחולים למרות הנטייה הטבעית של העננים להסתיר את השמיים?

טנזין פאלמו, נזירה בודהיסטית ידועה ואהובה אומרת שהנקודה היא לתפוס הצצה לשמיים הכחולים שמעבר לעננים. היא משווה את החיים לסרט, שאם נאט אותו נראה שהוא מורכב מתמונות תמונות עם רווח ביניהם, ואם נציץ ברווח אולי נראה שהתמונות המבודדות מוקרנות בזכות מקור אור גדול וחזק.

אם נקבל את ההמלצה להתבוננות במדיטציה יותר מאשר ׳עשיה׳ נוכל להיעזר בהבנה הבאה כדי להיות מודעים לעננים אך לא מושפעים מהם:

נוכל להתבונן בסקרנות בכל דבר שעולה בתודעה. לרוב נגלה שם את אחד מהתכנים הבאים:
פעילות מנטאלית (מחשבה, זיכרון, דמיון, או רגש) אולי אחד החושים (צליל, טעם, ריח…) או תחושה העולה מן הגוף.
לעיתים יעלה בזיכרון אירוע שעורר בנו רגש. ברגעים אחרים אולי נחוש חוסר נוחות בגב או תחושת נימול ברגלים. לפעמים נשים לב שרעש חיצוני ימשוך את עדשת התודעה. 

אפשר לקחת כמה דקות, לעצום עיניים, ולשים לב מה עולה עכשיו בתודעה. 

ישנן טכניקות של מדיטציה המנחות להתמקד בהתבוננות במחשבות, בנשימה או בתחושה העולה מן הגוף. בכל אחת מאלו נוכל להשתמש כדי לחפש את השמיים שמאחורי העננים. 

בויפאסאנה של גואנקה נשים לב לתחושות הפיזיות על פני הגוף, בעלייתן לתודעה ובנטייה הטבעית שלהן לחלוף. 

בהתמקדות בנשימה אפשר לפתח מודעות לקיומה של השאיפה ולקיומה של הנשיפה. זו באה וזו הולכת וביניהן מה? 

בהתבוננות במחשבות נראה איך גם הן עולות וחולפות, מחשבה אחת מתחלפת במחשבה אחרת. 

את כל אחד מאלו: מחשבות, מחזורי נשימה ותחושות גוף אפשר להשוות לעננים. וכיוון שהם גואים ונעלמים, יש מרווח קטן בין מחשבה למחשבה, נשימה לנשימה, תחושה גופנית אחת לשנייה.
הרווח הקטן הזה הוא המקום אליו אפשר לכוון את ההתבוננות. 

בהשהיית המבט ברווח נוכל לחטוף את אותה הצצה אל הרקיע השקט שמאחורי העננים.
עם הזמן והתרגול הרווח יגדל. והשמיים, כך אומרות עיניה החמות של טנזין פלמו, יתגלו במלוא תפארתם. 

יש משהו מתעתע 

במילים, ברגשות ובמראות:

הם תופסים את כל הבמה

ולא נשאר מקום 

לזה המודע לקיומם.

אנונימי

שבת אחת לחודש אנחנו יושבים למדיטציה יוגית משותפת, ללא תשלום. מוזמנים להיות חלק. לעדכונים הקישו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *