נהוג לחשוב שרגשות הן תגובה למחשבות. אם נזכרתי במשהו מלחיץ – אני מרגיש לחץ, אם עלתה בי לפתע מחשבה עצובה – אני חשה עצב. מסתבר שזו לא תמיד כל התמונה. בשנים האחרונות הפכתי את ההתבוננות ברגשות לאובייקט מדיטציה וזיהיתי קשר אחר בין גוף, רגשות ומחשבות. הבנה זו אמנם התבהרה עבורי באימון אך חיזקתי את התפיסה…

הרבה נכתב על השמים ועננים כמטאפורה לתודעה. העננים מדמים את המחשבות או הרגשות שממלאות את התודעה ונוטים להסתיר את השמיים הרחבים שמעליהם. מן הצד השני השמיים הרי תמיד שם, ולא משתנים בעקבות הימצאותם או אי הימצאותם של העננים. רגעי החוויה של עצמנו כרקיע הם מפעימים ופוקחים עיניים לגבי אינסופיות וחיבור, זמן ומרחב. אך מה אם…

אחת לחודש אנחנו נפגשים לשעה של תרגול משותף של מדיטציה ונשימה.אנחנו משלבים בין ישיבה למדיטציה לנשימה מונחית בשכיבה. הישיבה נפתחת בשיחה קצרה על מהות האימון בטקסטים היוגים ובחקר המוח.המפגשים ללא עלות ופתוחים לכל מתאמן. חובה להרשם מראש כדי לשמור על מקום מרווח לכולם.(תינתן עדיפות לתושבי בית יהושע ותלמידים שלי משיעורי היוגה ומקורסי ״נשימה ככלי טיפולי״…

השבוע שוב שמעתי מישהו מתאר את השפעות האימון עליו והתכווצתי. הוא סיפר כמה האימון עושה לו טוב, זו עדין לא סיבה להתכווץ נכון? אבל זה המשיך כך: כבר שנים שהוא מתרגל. הוא סובל כל השיעור – אבל בסוף השיעור הוא סוף סוף נרגע. אני יודעת שהוא לא היחיד. יש אנשים שבטוחים שזה העניין ביוגה, תקרע…

בחודש ינואר, מצויין יום הולדתו של סוואמי ויווקאננדה. יוגי, מורה וסופר שאני גאה לחשוב עליו כאחד ממורי.למרות שלימד לפני יותר מ 120 שנה הכתיבה שלו מרגישה לי על זמנית. היא צלולה וברורה ורוויה בסדר מחשבתי והתבוננות מדעית. את סוואמי ויווקאננדה הכרתי לראשונה דרך ספרו הנהדר Raja Yoga, אבל כאן אני רוצה לציין דווקא ספר אחר…

כיצד אתם בוחרים להפעיל את העיניים בזמן מדיטציה?
לבחירה שלכם בזמן המדיטציה יש השפעה משמעותית על מערכת העצבים. האופן בו תבחרו למקד או לא למקד את המבט ישפיע על הגוף והמוח.
ומה לגבי התרגול? האם שינוי המבט יכול להשפיע לטובה על הישיבה?