מחלות או סטרס רגשי עלולים להשאיר אותנו בתחושת תשישות לתקופה ממושכת. כאילו אנחנו לא לגמרי חוזרים לעצמנו, מתעייפים מהר ממאמץ, מתנשפים מפעילות קלה, מותשים. מה קורה שם בגוף? והאם גם פה תרגילי נשימה יכולים להחזיר אותנו לעצמנו? אני רוצה להציע הסתכלות חדשה ומפתיעה בפשטותה על התאוששות ואי התאוששות.

השינוי בנשימה מורגש לכולנו בזמן מחלה. חום גבוה למשל, גורם לנשימה להיות מהירה וקצרה. אף סתום מכריח את הנשימה לעבור אל הפה. שינויים טבעיים כאלו משנים משהו באיזון הכי בסיסי של הגוף, את הדברים שהאבולוציה הכי פוחדת מהם – שינוי ריכוזי הגזים בדם, ושינוי החומציות.

הגוף כולו בנוי סביב הצורך לשמור על איזון מידי של אלו, שכן אם אחד מהם יוצא מאיזון המוות קרוב מאוד. כל השאר: רעב, קור, פחד ממבחן בהיסטוריה לא יהרגו אותנו בדקות הקרובות אבל חוסר באיזון של הגזים יגרום למוות מידי. לכן לא מפתיע שהגוף שולף את מיטב מנגנוני ההגנה כאשר הנשימה משתנה.

אם יש לנו גודש באף ועברנו לנשום דרך הפה הגוף מזהה את השינוי בספיגת הגזים ומפעיל מיד מנגנוני פיצוי: חומרים יופרשו בשתן, חלבונים יווצרו, עצמות ישחררו מאגרים, רצפטורים יתאימו את עצמם למצב החדש. זה קורה מהר מאוד מאחורי הקלעים. ברמת הריכוזים של החמצן והפחמן הדו חמצני בדם – הכל ישאר בתחום הנורמאלי. הצלנו את המערכת. בגלל שהמדדים נלקחים מהדם קשה לאמוד את השינויים האלו ברמת בית החולים, אבל מחקרים יודעים שהם מתרחשים.

הבעיה הכרונית מתחילה אחרי שהחלמנו או שהסטרס עבר. היינו מצפים שהנשימה תחזור למצב הקודם שלה שקטה, איטית ובריאה, אבל האיזון החדש כבר התקבע. הגוף התרגל אליו. אם הנשימה תחזור לדפוס הקודם האיזון שוב יופר. אם אין סיבה חיצונית להפר את האיזון החדש יתכן והוא כבר לא ישתנה, או שיקח לו הרבה זמן לחזור לקדמותו. ככל שהסטרס הגופני או הרגשי היה ארוך יותר, הקיבוע גדול יותר. הוא כבר לא רק ברמת החלבונים או הקולטנים אלא גם בדפוס פעולת שרירים ועצבים. יקח זמן רב עד שאלו יחזרו לפעול כמו פעם לפני האירוע. ואם לא נתרגל אותם, אולי לא יחזרו לכך בכלל.

לרוב אחרי מספר ימים או שבועות הגוף חוזר לעצמו. לפעמים, במיוחד אחרי מחלת נשימה זה לוקח חודשים כמו שהיה אחרי הקורונה וקיבל שם של long covid. המון זמן עד שמתאוששים. ולא רק הגוף סובל, המוח מתחיל לאבד יכולות כמו ריכוז או זיכרון.

לעיתים אחרי תקופות של סטרס המערכת לא ממש חוזרת למצב האידאלי שלה. חשבו על מחלות כרוניות / אוטואימוניות ואחרות, שידוע שהתחילו בעקבות איזו תקופה קשה, איזה טריגר של סטרס לפני המופע שלהם.

מה השתנה שם בגוף? איך אפשר להחזיר את המצב לקדמותו?

אותם אלמנטים בסיסיים ביותר שהשתנו מופעלים כמעט כולם מהקשר בין מערכת הנשימה למערכת העצבים. התבוננות בדפוס הנשימה החדש שהתקבע יכולה לרמוז לנו למקור הבעיה. עודף פחמן דו חמצני? חוסר פחמן דו חמצי? חומציות? הפעלה סימפטתית מוגברת? יש מספר אפשרויות ואפשר ללמוד עליהן מתוך התבננות על דפוס הנשימה ומספר מבחני נשימה פשוטים.

התחילו בקל ביותר. מה קצב הנשימה שלכם ברגע זה?
במידה ותרצו להקדיש מספר דקות לבדיקה עצמית של הנשימה שלכם – כנסו לשאלון הבא
אם יש לכם מחלה כרונית שהתפרצה אחרי סטרס כתבו אלי בוואטסאפ. נדבר על כך.

!! מקומות אחרונים בקורס ׳נשימה ככלי טיפולי׳ במכללת וינגייט. מתחילים ב 12 במרץ 2023.

שלכם,
זהר