מדיטציה יוגית – מהי ולאן היא חותרת?

הרבה רואים ביוגה סוטרה של פטאנג׳לי כ׳תנך׳ של היוגה. אותו טקסט עתיק בן אלפי שנים המהווה מפת דרכים להולכים בדרך היוגה. כבר בסוטרה הראשונה נפרשת בפנינו דרך היוגה לשחרור בעזרת פרשנותו של ויאסה ואלו שבאו אחריו. 1.1 ״ועכשיו הוראת היוגה״

יוגה היא סמדהי. סמדהי הוא ריכוז עמוק. 

גווני התודעה 

וויאסה מחלק את התודעות האנושיות ל 5 דרגות בהתאם לרמות הריכוז. בדרגה הראשונה התודעה קופצת מאובייקט לאובייקט בחוסר מנוחה מוחלט. בדרגה השלישית התודעה בעלת ריכוז מסויים, ונשארת להתבונן באובייקט יחיד לזמן מה אך מידי פעם תקפוץ לאובייקט אחר. בדרגה הרביעית התודעה נשארת מרוכזת באובייקט יחיד לאורך זמן והחמישית והגבוהה ביותר היא בלימה של תנודות התודעה. 

נאמר על סמדהי שהוא טבעי לתודעה כמו נוזליות למים, ומצוי בכל אחד מסוגי התודעות. כל אחד מאיתנו יכול להיות מסווג לאחת מדרגות התודעה בזמן נתון. אם כך, האם אנחנו בסמדהי? כדי לענות על שאלה זו ננסה להבין את הנקודה הבאה:

איך מרגיש סמדהי?

הסמדהי ראשוני שויאסה מדבר עליו מתואר כסמדהי של החוכמה, של בינה, של ידע. 
בסנסקריט הוא נקרא Samprajnata Samadhi
כאשר התודעה מרוכזת רק באובייקט אחד יש ידיעה של האובייקט. הכרה של טבעו האמיתי. זה שונה מזיהוי האובייקט מתוך חשיבה או למידה עליו. סוג כזה ידיעה שנובעת מבפנים היא מצב של סמדהי. 
סמדהי נותן תחושה של קסם אבל אבותינו היוגים ממשיכים עם ההסברים הלוגים. 
לסמדהי מסוג זה יש 4 מאפיינים:

1.17 הסמדהי של החכמה מלווה בחשיבה, בוננות, אושר ו״תחושת אני״. 

(יוגה סוטרה של פטנג׳לי בתרגום של אורית סן גופטה)

כאמור סמדהי מצוי בכל אחד מסוגי התודעה. אם כך נשאלת השאלה: אם נהיה תמיד בתוך אחת מהקטגוריות של התודעה וסמדהי מצוי בכולם, למה אנחנו לא חווים כל הזמן אושר? או ידיעה עמוקה?

למה אנחנו לא באמת מרגישים שאנחנו בסמדהי?

ההבדל בין המצבים השונים של התודעה הוא במשך הזמן בו התודעה נשארת מרוכזת באובייקט לעומת הזמן בו היא עוברת מהסחה להסחה.
הפרשנים מסבירים ששני מצבי התודעה הראשונים לא נחשבים כיוגה כיוון שהגורם לריכוז הוא רגשות חזקים מאוד כמו כעס או קינאה ומוקדי הריכוז הם גסים וקשורים בכסף או ביחסים, אבל לא באובייקטים מעודנים.

מחפשי הדרך (שזה אנחנו) נמצאים לרוב, לפי סוואמי אריאראננדה ארניה, בסוג התודעה השלישי – המכונה המוסח. התודעה בדרגה זו מסוגלת לשמור על ריכוז לפרקי זמן מסוימים אך נתונה להסחות. במצב זה, הידע שעלה מתוך ההתרכזות באובייקט לא נשאר מוטבע בתודעה, ואובד לתוך ההסחות. גם אם חווינו רגע של סמדי והבנה עמוקה נתקשה להזכר בה.

המורה שלי היתה אומרת שכל מי שממשיך לשבת למדיטציה חווה רגעים של סמדהי אשר נשאר צרוב בזכרון, גם אם הזיכרון עמום. ורגעים אלו הם שגורמים לנו להמשיך לחפש, כי ידענו משהו אחר. 

מתי נרגיש סמדהי?

רק במצב בו התודעה היא בדרגה 4, המכונה one pointedness, הריכוז נשאר לפרקי זמן ארוכים והידע עובר קונסולידציה במוח. 

אני אוהבת את רגעים שבהם הכתובים היוגים והמדע של המוח משתמשים באותה שפה, השיחה על קונסולידציה היא אחד מאותם רגעים: ידע צריך לעבור תהליך של הטמעה כדי שנוכל להעלות אותו בזיכרון!
הרי רגע אחד אחרי: והאירוע הוא כבר היסטוריה ומצוי רק בזיכרון. ( בהנחה שהצלחנו להטמיע אותו ).

אפשר לראות זאת מעוד זוית. נסו לזכור מספר טלפון בזמן שמסיחים את דעתכם. זה לא פשוט. הרבה יותר קל לשנן רצף מספרים אם כל תשומת הלב שלנו מרוכזת בו. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בידע כל כך מעודן ועמוק שהוא יותר חוויה מאשר מילים ומספרים.

רק כשהמוח מחזיק בריכוז בנקודה לאורך זמן הידע יכול לעבור קונסולידציה. 

החדשות הטובות הן שאימון מאפשר להגיע לתודעה המרוכזת באובייקט אחד.

עד כה הסברנו את החשיבות של המדיטציה להגברת יכולת הריכוז, המצאות בסמדהי וההטמעה של ידע מתוך חוויה ישירה. אולם כאנשים מודרנים אשר מתבקשים להשקיע שעות רבות של מדיטציה נרצה הסברים לוגים לחשיבות של התרגול.

מדוע הידע חשוב ליוגה?

לפי היוגה, באופן גס נאמר שהשחרור יגיע כששני החלקים: התודעה הטהורה והטבע – הפורושה והפרקריטי – יפרדו. 

הטבע (פרקריטי) לא יכולה לראות את התודעה העליונה (הפורושה). המילכוד הוא, שאם הטבע לא יכולה לראות את הפורושה איך היא תיפרד ממנו? 

האם דג יודע את המים?

הדרך של היוגה לדעת את הבלתי ניתן לידיעה היא על דרך השלילה. אם הטבע, הפרקריטי, תדע את כל מה שהיא לא, היא תוכל להכיר בכך שקיים משהו אחר. והאחר הוא התודעה הטהורה. 

מהו ה׳טבע׳ הפרקריטי ואיך נדע את כולו?

הסמקיה, התורה עליה מבוססת היוגה, נותנת לנו תשובה. היא מחלקת את הטבע ליחידות הנקראות טטוות. יש לדעת, כך מאמינים הסמקייטים, כל חלק וחלק.

וכאמור, ׳ידיעה׳ ברמה כזו דורשת את יכולת הריכוז – את הסמדהי. 

סמדהי – ריכוז עמוק – יתקדם לשלב הבא – סמיאמה, בו תתמקד התודעה בזה אשר תרצה לדעת, ותהפוך להיות הוא, וכשהוא היא והיא הוא – היא יודעת אותו. 

וכשנדע כל חלק כמו שרק סמדהי מאפשר לדעת, נכיר את אופיו המשתנה, ונפסול את ההזדהות איתו כאני הקבוע והלא משתנה. החלק האחרון שיבין זאת יהיה הבודהי, החלק הגבוה ביותר ב׳טבע׳ שמתבונן בכל קודמיו. כשהוא יבין שלא הוא מקור המודעות וגם הוא נתון לתנודות ולכן יש אחר שרואה אותו – אז יגיע השחרור. 

חזרה לאימון

גם אם אנחנו לא חותרים לשחרור, אנו יודעים שמשהו באימון פשוט עושה לנו טוב. כדי להגביר רגעים שכאלו, וכדי להטמיע את החכמה העמוקה שלהם בהכרה שלנו יש צורך להעמיק את יכולות הריכוז. 

מדיטציה היא אימון מוחי המאפשר להגביר את יכולת הריכוז. 

ולסיום אולי יותר מכל ידע, הכי חשוב הוא – לתרגל לתרגל לתרגל. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *