מדיטציה יוגית – מהי ולאן היא חותרת?

בנסיון להגביר את מרכיב המדיטציה בתרגול היוגה בארץ אני רוצה להזכיר את מהות היוגה כפי שנראית בטקסטים ובאימון. 

אני יודעת שיש שרואים ביוגה ׳קסם׳ שאין להבין או לדבר עליו במילים. לשמחתי פגשתי את ספריהם של מספר מורים גדולים, שמהווים עמודי תווך בעולם היוגה, כמו ויויקננדה או סוואמי אריאראננדה ארניה שטוענים שיש להסתכל על היוגה כמדע, וככזה שפורש את דרכה של היוגה למן המדיטציה הראשונה ועד השחרור אליו שואף היוגי. ויוקננדה מחמיר וכותב שאדם שטוען שיוגה היא משהו שאין לדבר עליו הוא אחד מהשנים: או שמשתמש בידע ככוח עליך, או שיש לו מה להסתיר. אני חושבת שיש ביוגה קסם רב, אך הוא לא סותר הסתכלות ברורה על מהות האימון. את הקסם אשאיר לעולם החוויה, ואת דרכה של האימון אני רוצה לפרוס כאן. 

אפשר להסכים שהתנ״ך היוגי הוא היוגה סוטרה של פטאנג׳לי. אותו טקסט עתיק כבן אלפיים שנה המהווה מפת דרכים להולכים בדרך היוגה. כבר בסוטרה הראשונה נפרשת בפנינו דרך היוגה לשחרור בעזרת פרשנותו של ויאסה ואלו שבאו אחריו. 1.1 ״ועכשיו הוראת היוגה״

יוגה היא סמדהי. סמדהי הוא ריכוז עמוק. 

5 סוגי תודעה 

וויאסה מחלק את התודעות האנושיות ל 5 דרגות. בדרגה הראשונה נמצאים בחוסר מנוחה מוחלט של התודעה. תודעות הנמצאות בדרגה השלישית יהיו בעלי יכולת ריכוז הנוטה להסחות. הדרגה הרביעית היא מצב בו התודעה מרוכזת באובייקט יחיד לאורך זמן והחמישית והגבוהה ביותר היא בלימה של תנודות התודעה. 

נאמר על סמדהי שהוא טבעי לתודעה כמו נוזליות למים, ומצוי בכל אחד מסוגי התודעות. כל אחד מאיתנו יכול להיות מסווג לאחת מדרגות התודעה בזמן נתון. אם כך, האם אנחנו בסמדהי? כדי לענות על שאלה זו ננסה להבין את הנקודה הבאה:

איך מרגיש סמדהי?

הסמדהי ראשוני שויאסה מדבר עליו מתואר כסמדהי של החוכמה, של בינה, של ידע. 
בסנסקריט הוא נקרא Samprajnata Samadhi
כאשר התודעה מרוכזת רק באובייקט אחד יש ידיעה של האובייקט. הכרה של טבעו האמיתי. זה שונה מזיהוי האובייקט מתוך חשיבה או למידה עליו. סוג כזה ידיעה שנובעת מבפנים היא מצב של סמדהי. 
סמדהי אכן נותן תחושה של קסם אבל אבותינו היוגים ממשיכים עם ההסברים הלוגים. 
לסמדהי מסוג זה יש 4 מאפיינים:

1.17 הסמדהי של החכמה מלווה בחשיבה, בוננות, אושר ו״תחושת אני״. 

(יוגה סוטרה של פטנג׳לי בתרגום של אורית סן גופטה)

כאמור סמדהי מצוי בכל אחד מסוגי התודעה. אם כך נשאלת השאלה: אם כל אחד מאיתנו נופל לתוך אחת מהקטגוריות של התודעה וסמדהי מצוי בכולם, למה אנחנו לא חווים כל הזמן אושר? או ידיעה עמוקה?

למה אנחנו לא באמת מרגישים שאנחנו בסמדהי?

ההבדל בין המצבים השונים של התודעה הוא במשך הזמן בו התודעה נשארת מרוכזת באובייקט לעומת הזמן בו היא עוברת מהסחה להסחה.
בשני מצבי התודעה הראשונים יש ריכוז אך הוא אינו נחשב כיוגה. גורם הריכוז הוא רגשות חזקים מאוד כמו כעס או קינאה. מוקדי הריכוז הם גסים וקשורים בכסף או ביחסים, אבל לא באובייקטים מעודנים.

מחפשי הדרך נופלים, לפי סוואמי אריאראננדה ארניה בסוג השלישי – המכונה המוסח. התודעה בדרגה זו מסוגלת לשמור על ריכוז לפרקי זמן מסוימים אך נתונה להסחות. במצב זה, הידע שעלה מתוך ההתרכזות באובייקט לא נשאר מוטבע בתודעה, ואובד לתוך ההסחות. 

המורה שלי היתה אומרת שכל מי שמצוי כאן בחדר חווה רגעים של סמדהי שנשאר צרוב בזכרון, ורגעים אלו הם שגורמים לנו להמשיך לחפש, כי ידענו משהו אחר. 

מתי נרגיש סמדהי?

רק במצב בו התודעה היא בדרגה 4, המכונה one pointedness, הריכוז נשאר לפרקי זמן ארוכים והידע עובר קונסולידציה במוח. 

אני אוהבת את רגעים שבהם הכתובים היוגים והמדע של המוח משתמשים באותה שפה, השיחה על קונסולידציה היא אחד מאותם רגעים: ידע צריך לעבור תהליך של הטמעה כדי שנוכל להעלות אותו בזיכרון. הרי רגע אחד אחרי האירוע מה שקרה הוא כבר העבר שלנו ומצוי רק בזיכרון. וכל זאת בהנחה שהצלחנו להטמיע אותו.

הסבר פשוט לכך אפשר למצוא בדמיון הקל לשינון. נסו לזכור מספר טלפון בזמן שמסיחים את דעתכם. עכשיו תארו לעצמכם נגיעה בידע כל כך מעודן ועמוק שהוא יותר חוויה מאשר מילים ומספרים, ונסו לתרגם אותו למילים כך שיישאר בזיכרון בזמן שהתודעה מוסחת על ידי גירויים חיצוניים. 

רק כשהמוח מחזיק בריכוז בנקודה לאורך זמן הידע יכול לעבור קונסולידציה. 

החדשות הטובות הן שזה שאנחנו לא מחזיקים רמה כזו של ריכוז עכשיו לא אומר שלא נוכל להגיע אליה בעתיד.

סמדהי מאפשר הגעה לידע, אך..

מדוע הידע חשוב ליוגה?

לפי היוגה, באופן גס נאמר שהשחרור יגיע כששני החלקים: התודעה הטהורה והטבע – הפורושה והפרקריטי – יפרדו. 

הטבע (פרקריטי) לא יכולה לראות את התודעה העליונה (הפורושה) 

המילכוד הוא, שאם הטבע לא יכולה לראות את הפורושה איך היא תיפרד ממנו? 

האם דג יודע את המים?

הדרך של היוגה לדעת את הבלתי ניתן לידיעה היא על דרך השלילה. אם הטבע, הפרקריטי, תדע את כל מה שהיא לא, היא תוכל להכיר בכך שקיים משהו אחר. והאחר הוא התודעה הטהורה. 

מהו ה׳טבע׳ הפרקריטי ואיך נדע את כולו?

הסמקיה, התורה עליה מבוססת היוגה, נותנת לנו תשובה. היא מחלקת את הטבע ליחידות הנקראות טטוות. יש לדעת, כך מאמינים, כל חלק וחלק.

וידיעה ברמה כזו דורשת את יכולת הריכוז – את הסמדהי. 

סמדהי – ריכוז עמוק – יתקדם לשלב הבא – סמיאמה, בו תתמקד התודעה בזה אשר תרצה לדעת, ותהפוך להיות הוא, וכשהוא היא והיא הוא – היא יודעת אותו. 

וכשנדע כל חלק כמו שרק סמדהי מאפשר לדעת, נכיר את אופיו המשתנה ונפסול את ההזדהות איתו כאני הקבוע והלא משתנה. החלק האחרון שיבין זאת יהיה הבודהי, החלק הגבוה ביותר ב׳טבע׳ שמתבונן בכל קודמיו. כשהוא יבין שלא הוא מקור המודעות וגם הוא נתון לתנודות ולכן יש אחר שרואה אותו – אז יגיע השחרור. 

חזרה לאימון

גם אם אנחנו לא חותרים לשחרור, אנו יודעים שמשהו באימון פשוט עושה לנו טוב. כדי להגביר רגעים שכאלו, וכדי להטמיע את החכמה העמוקה שלהם בהכרה שלנו יש צורך להעמיק את יכולות הריכוז. 

מדיטציה היא אימון מוחי המאפשר להגביר את יכולת הריכוז. 

ולסיום אולי יותר מכל ידע, הכי חשוב הוא – לתרגל לתרגל לתרגל. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *