כרוניקה של מחלה ידועה מראש
8:30 ראשון בבוקר – הטלפון מצלצל. אמא שלי מספרת בקול מודאג שהמשפחה של אחותי סובלת מוירוס בטן מהלילה. אני עושה חישוב מהיר: 36 שעות קודם אכלנו כולנו ארוחת שישי משפחתית.
9:00 טיול כלבים עם חברה – אני מתארת לה את המצב המשפחתי ואומרת שמזל שלא נידבקנו כי וירוס בטן זה נורא.
אני מחזיקה מעצמי חזקה: לידות ללא אפידורל, לא לוקחת כדורים להפחתת כאב וכן: הסיבולת שלי גבוהה. אבל הקאות? זה המצב בו אני מאבדת את הרצון לחיות. סבל נוראי בעיני.
14:00 בעלי היקר שוכב חיוור על הספה. הוירוס כאן. מכינה כוס תה ומנסה לשמור על הכחשה.
14:30 הבטן שלי נשמעת כמו מכונת כביסה. ההכרה צונחת. יש תחושה של צונמי באוויר. מתקשרת לעבודה להתנצל ולבטל.
15:00 המצב מחמיר. נופלת למיטה ושוקלת את צעדי
אני אמנם רופאה אבל גם יוגה תרפיסטית מטפלת בעזרת נשימה והשני כאן מנצח בגדול. שוכבת במיטה אני עושה הערכה מהירה של דפוס הנשימה. הקצב מהיר מידי, הנשיפה מעידה על תשישות. יצאתי מאיזון.
בד״כ הייתי ממליצה על נשימות איטיות וארוכות, הקשורות להגברה של פעילות עצב הואגוס והרגעה. הפעם זה לא מתאים. להיפך.
מי שמכיר את העבודה שלי יודע שאני לא חובבת נשימות קיצוניות, בכלל: דרך האמצע היא הדרך שלי. איזון זו השאיפה הגבוהה. האולטימטיבית אפילו, אם תשאלו אותי. אבל עכשיו יש מצב חירום ומצב חירום דורש התייחסות קיצונית.
למזלי, אני קוראת אובססיבית ומתרגלת נשימה אובססיבית לא פחות. ידעתי מה אני מחפשת. ידעתי מה השתבש כרגע בגוף כי אני מבינה במחלות. (ועוד מעט גם אתם תדעו). וגם וידעתי מה יעזור: העבודה המוטרפת של החוקרים הנלהבים שמקיפים את וים הוף.
וים הוף הוא נורדי מרשים, הידוע גם כ ice man . שיטת הנשימה שפיתח היא אוסף של כמה כיוונים ומסתכמת בנשימות מעגליות מהירות מאוד מלוות בעצירות נשימה ארוכות, מדיטציה וטבילה במי קרח.
למה אני לא אוהבת את שיטת וים הוף
קודם כל כי כמו שאמרתי אני מאמינה בדרך האמצע, ושיטות קיצוניות להעלאת אדרנלין ודופמין לא מושכות אותי. מה, אין לנו מספיק משני אלו במדינה? למה אנחנו צריכים עוד אדרנלין בדם בישראל? ובכלל העולם שלנו עמוס בגירויים והתרגשויות. כולנו מכורים להם: רשתות חברתיות, אוכל מתוק מידי, תמונות יפות מידי, מכוניות מהירות, דרמות אקשן בטלויזיה.. אז למה לבחור שיטת נשימה שרק מגבירה את ההתמכרות לדופמין?
דבר נוסף הוא ההשפעה הרעה על הגוף. יש גם טוב בנשימות האלו ומגיע לטוב הזה פוסט מפרגן בפני עצמו. אבל כאן אני כותבת למה אני לא אוהבת אותן. אז הנה זה: הנשימות האינטנסיביות האלו גורמות לכל מיני נזקים, למשל לאיבוד של סידן מהעצמות. בנוסף, רגעים ארוכים בהם נמנע חמצן מתאי מוח בגלל שינויי חומציות הדם. מי רוצה תאי מוח מתים? אין מספיק מוות מסביב?
להגנתו של איש הקרח אגיד שצורת הנשימה שוים הוף מעודד היא לא קיצונית כמו נשימה מעגלית או רברסינג. ושוב, יש בה גם טוב. אבל בכל זאת, הנזק לגוף הוא לא כוס התה שלי, וללמד משהו שעלול לגרום להתקפי חרדה סותר את החתימה שלי על שבועת היפוקרטס. (שבועת היפוקרטס היא שבועה של רופאים למעשה עיקרון מקביל לעיקרון האהימסה – אי הפגיעה – של פטאנג׳לי).
אז למה בכל זאת וים הוף?
לשמחתי, וים הוף ערך ניסויים בבני אדם. הוא רצה להוכיח שהשיטה שלו משפיעה לטובה על מערכת העצבים ומערכת החיסון. בניסוי על עצמו ועל קבוצה מקהל מאמיניו הוזרק להם רעלן של אי-קולי, חיידק שגורם לשלשולים והקאות. קבוצת המחקר תרגלה את הנשימות שלו לאורך כל הניסוי. קבוצת הביקורת קיבלה את הרעלן אך לא תרגלה דבר. הם הקיאו להם בשקט בפינה.
הניסוי הוכיח שהנשימות שלו מפחיתות את סימני המחלה בצורה משמעותית ואף מעלות חומרים אנטי-דלקתיים בגוף. במילים אחרות, קבוצת המחקר סבלה פחות מקבוצת הביקורת.
אני לא הייתי מוכנה להיות קבוצת הביקורת ולכן התחלתי לנשום.
חזרה לאתמול אחה״צ
בינתיים כבר ההתכווצויות בקיבה הכאיבו, החום עלה וההרגשה הרעה הציפה. שמתי את ההקלטה של וים והתחלתי לנשום. כמו קטר, במעגליות. דבר ראשון ששמתי לב הוא שאין לי את הסימנים שבד״כ מלווים את הנשימה המעגלית. האצבעות לא מדקדקות כמו בד״כ. כנראה שהמחלה עצמה שינתה את החומציות של הדם כך שיש פחות נזק מהנשימה האינסטנסיבית ואולי היא אפילו מאזנת. מעולה. ממשיכים.
שנית, להפתעתי התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב. הקיבה התרככה, והבחילה ירדה. אם התחלתי את הנשימות מתפתלת מכאבים ובחילה אחרי 11 דקות יכולתי להתיישב ולהסתכל על מסך הטלפון.
חיפשתי את המחקר והתחלתי לקרוא. העניין הוא שתוך דקות הסבל חזר. התחלתי לתרגל שוב.
יצא שתרגלתי נשימות וים הוף במשך 3 שעות!
עד שהרגשתי שהכל נרגע ואני יכולה לקום מהמיטה ולהסתובב קצת. החולשה עוד הייתה. אני לא בריאה. אבל גם לא סבלתי.
אולי זו לא הנשימה? תגידו. אולי זה פשוט לא היה קשה כמו שאת חושבת? ובכן בלילה זה תפס אותי לא מוכנה, full blown אירוע בטן. אז ראיתי מה היה קורה כל אחהצ אם לא הייתי נושמת ככה. סבל אמיתי.
איך נשימות וים הוף עוזרות להפסיק וירוס בטן?
אני רוצה להסביר את ההגיון של התרגול. את הביולוגיה מאחוריו.
הוירוס או החיידק משחררים רעלן שמפעיל קולטנים בקיבה. המסר עובר מהקיבה למוח דרך עצב הואגוס.
המוח בתגובה למסר מהואגוס מפעיל את הסרעפת, הקיבה, שרירי הבטן והגרון כדי להוציא את תוכן הקיבה. זה מנגנון יעיל כדי להיפתר ממשהו מקולקל שאכלנו, ומנגנון שהחיידק או הוירוס משתמש בו כדי להפיץ את עצמו.
הנשימות המהירות מכניסות את הגוף לסטרס (או הפעלה סימפטתית) וזו משתיקה את עצב הואגוס. בעצם מבטלת את היכולת שלו להעביר את המסר מהקיבה אל המוח. אחרי מספר שעות מערכת החיסון כבר טיפלה בחיידק או שהוא מאט את התהליך שלו והמחלה הולכת ונרגעת. אז אפשר להפסיק לנשום ככה.
***
למחרת נשארה רק העייפות הקיצונית וחולשה גדולה. הגל עבר. השקט חוזר.
הפעם נשימת וים הוף עזרה לי מאוד. 🙏🏻
החלה הרשמה למחזור 5 של ׳קורס נשימה ככלי טיפולי׳. תעודה מהמכללה האקדמית וינגייט ומארגון מורי היוגה*. הקורס יערך ככל הנראה סמוך לתחנת הרכבת של בית יהושע.
