הילד לא מרוכז. האם זו הפרעת קשב או בעיית נשימה?

אם היינו חושבים שהגורם לחוסר הריכוז הוא האופן שבו הילד נושם הטיפול שהיינו מציעים לו היה שונה מתרופות. יש מקרים בהם הנשימה היא הסיבה הראשונית להפסקת הריכוז והתגובה המוחית היא משנית. לפני שרצים לאבחון בואו נסתכל על הנשימה של הילדים שלכם. אתם עלולים לזהות דפוסים מעניינים שיעזרו לזהות את מה שקורה.

נשימה קשורה באופן מוחלט למצב רגשי ואפילו להפעלה קוגנטיבית. נשימה באופן כזה או אחר תשפיע על המרכז הרגשי במוח ועל ה׳מרכז החושב׳ ולכן האופן שבו אנחנו נושמים יקבע איך נגיב לסיטואציות.

דע את מערכת העצבים של ילדך

לא בכל מצב רגשי אפשר להתרכז ללמידה. בצורה גסה אפשר לחלק את רמת הקשב שלנו לשלוש בהתאם למערכת העצבים האוטונומית: מצב ׳מנוחה ועיכול׳, מצב מרוכז ונינוח, מצב ׳בריחה או לחימה׳.

בזמן שאתם יושבים עם הילד על שיעורים בחשבון לדוגמא, נסו לשים לב באיזה מהמצבים הוא נמצא. רק במצב השני הלמידה תהייה יעילה.
במצב של ׳מנוחה ועיכול׳ הוא ירגיש עייף, משועמם ואולי מנומנם, ולכן מראש יתקשה להתרכז. אפשר להרים קצת את רמת הקשב על ידי משחק גופני קצר ומשעשע ורק אחריו להתחיל בלמידה.

מצד שני, אם הילד קופצני וכל גירוי חיצוני מקפיץ אותו – הוא קרוב יותר ל ׳בריחה או לחימה׳ וסיכוי טוב שהוא מהר מאוד יקום מהשולחן ואולי אפילו יתעצבן או יצעק. במקרה שאתם מזהים תנועיות יתר או מתח כדאי להוריד מעט את רמת העוררות לפני שמתחילים ללמוד. אפשר לבצע את התרגיל המהיר להפחתת מתח או לשחק יחד משחק להפחתת מתח.

אם הילד במצב סקרני ונינוח – זה הזמן הטוב ללמידה.

הפרעת קשב? או דפוס נשימה לקוי

מחקרים מראים שילדים עם נטייה לעצירות נשימה מאבדים ריכוז. חשובה לא פחות היא המסקנה שלהם, שהוראת תרגולי נשימה יכולים לעזור לפתח קשב (1). נשימה היא תהליך אוטונומי אשר לא דורש מודעות, תרגילי נשימה לעומת זאת הם שימוש ביכולת לשלוט במודעות בכדי לפתח היכרות עם דפוסי נשימה ואף ואף שינוי שלהם.
כשנזהה אצל הילד נטייה לדפוס לקוי, כמו עצירות נשימה, נוכל ללמד אותם לזהות בעצמם מה קורה, ודרכים לווסת את עצמם דרך הנשימה. כדאי לשים לב לזה בגיל צעיר כיוון שעצירות נשימה כשלעצמם יכולות להוביל לתחושת חרדה.

ליבי עם הילדים הנבונים, המתוקים שפיתחו חוסר רצון ואפילו פחד משיעורי בית או מבחנים. הילדים שמראים מתח רב או רצון לברוח. תמיד חשבתם שהם נורא חכמים, אולי גם המורים אומרים שהם נבונים אבל נראה שהם פשוט לא רוצים לשבת ללמוד. מה קורה אצל אותם ילדים?

אני רוצה להציע השתלשלות אירועים נשימתית – עצבית שלא בשליטה שלהם.

ברגעים של ריכוז אנשים עוצרים את הנשימה לרגע. זו תגובה טבעית. אצל רובנו זו לא בעיה גדולה, הנשימה נעצרת ברגע שנרים את הטלפון להודעת וואטסאפ, או לענות למייל. לא מאמינים? תבדקו את עצמכם. יש לזה אפילו שם: קוראים לזה email apnea. הפסקת נשימה של קריאת מייל.
הבעיה מתחילה באותם ילדים (או מבוגרים) שהקולטנים שלהם לפחמן דו חמצני או חמצן רגישים מאוד. אצל אלו הפסקה קצרה של הנשימה גורמת למרכזים הכימיים של המוח לקפוץ בבהלה. המוח מרגיש שהוא נחנק. וחנק הוא פחד מאוד משמעותי לגוף. מספיק שהאירוע קרה פעם אחת כדי להשאיר חותם. פחד פנימי המקושר ללמידה.

לאורך זמן יכולה להווצר הימנעות. הילדים הטובים ינסו להמשיך ללמוד אך אפשר יהיה להבחין במתח או דחייה. אנחנו נחשוב שמדובר בחוסר רצון, בעצלנות אבל בפועל כל המוח זועק: הפסיקו מיד. זה מסוכן.
שיעורי הבית או הריכוז בכיתה נקשרים בתת מודע לרגש לא נעים של בהלה פתאומית. עבור הגוף האנושי חוויה של חוסר חמצן היא המפחידה ביותר. לא פלא שאירוע כזה נצרב מיידית בתודעה. קצת כמו פוסט טראומה, כאשר הטראומה הייתה גופנית פנימית ואנחנו מהצד לא יכולים לזהות או להבין אותה.
בתחושה הזו הילד הקטן צריך להלחם כדי לשבת במבחן. ומאוד קשה להתרכז ככה.

אומרים שכל ילד נהנה מחווית הלמידה. אולם ילד שפיתח התנייה שלילית בגלל חוסר רגעי של חמצן למוח יעשה הקשר שלילי לגורם לאירוע. לפעמים זה שיעורי בית. לפעמים זה רק מבחנים.
בהחלט יתכן שהיכולת המופחתת להתרכז התחילה מנטייה לעצירה רגעית של הנשימה בשילוב עם קולטנים מאוד רגישים.
רגע אחד לפני האבחונים והתרופות או במקביל אליהם, נסו להתבונן. האם הנשימה אחידה? האם היא מהירה ולחוצה? האם נעצרת לילד שלכם הנשימה לרגע ממש לפני שהוא קם מהמקום?

השינוי מתחיל במודעות לנשימה. למדו את הילד לשים לב מתי הוא עוצר את הנשימה ומתי הנשימה שלו רצופה. עצרו בכוונה את הנשימה ובידקו איתו איך זה מרגיש. עזרו לו לחזור לנשימה נינוחה ואחידה. אפשר גם להעזר בגורם מקצועי, יוגה תרפיסט המטפל בנשימה למשל. מרכז ׳לשבת לקום׳ תרם לנו לינק למשחקי נשימה ותנועה יוגים.

ולסיום אולי חשוב לא פחות – כשאתם מכינים עם הילדים שיעורים, תהיו אתם גורם מרגיע וודאו שהנשימה שלכם עצמכם רגועה ונינוחה.

מקורות:

  1. Chervin et al. (2006)
  2. March 2022) Eleni Mitsea)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *