גבולות – הקדמה

 

שלום לכולם,

התרגול היום נועד להגביר את היכולת של מערכת העצבים להכיל מצבים לא נעימים.
המצבים הלא נעימים יכולים לנבוע ממספר מקומות:

• קליטה חושית לא נעימה – רעש, טעם, טמפ, מגע וכו
• פרשנות שכלית של קליטה חושית – מילים ששמענו שיצרו חוסר נעימות, מראה שהעלה סלידה וכו
• מחשבות לא נעימות שעולות
• זכרונות
• ועוד

כל אלו יתבטאו בהפעלה מלחיצה של הנשימה: לרב הנשימה תעתק לרגע קל או שתעלה גבוה לחזה לנשימות קצרות ומהירות.
הנשימה מעצם השינויים האלו תגביר את תחושת חוסר הנוחות, וכך בצורה מעגלית נגיע עד לחווית סטרס.
השינויים הם לעיתים כה קלים וכמעט לא מורגשים, אך אם נמשכים לאורך זמן יגרמו לתחושת סטרס ותשישות.

מדוע יש אנשים רגישים יותר לחוסר נוחות שכזה מאחרים? מדוע יש תקופות בהן נלחץ יותר?
חלק מהתשובה נעוץ ברמת הרגישות של שני סוגי חיישנים בבית החזה.  (ברורצפטורים וכמורצפטורים)
אלו הם חיישני מתח וחיישני רמות פחמן דו חמצני שמדווחים ישירות למרכז הלחץ במוח כאשר יש בעיה בנשימה.
זהו מנגנון מתוחכם שנועד לוודא שנתרחק מגורם שמפריע לנשימה, כמו שכיבה על כרית שחוסמת מעבר אוויר.
אם החיישנים רגישים מאוד כל עצירת נשימה קלה הנובעת מרגע של מתח בחיים תפעיל את מנגנון הסטרס.

כדי להגדיל את יכולת ההכלה של חיישנים אלו נשתמש בתרגילי נשימה.
תרגילי נשימה מאפשרים להכניס יד לתוך מערכת העצבים ולשנות את הווסת של החיישנים האלו.
את חיישני המתח נשנה על ידי פיתוח סובלנות לנשימה בחלקו העליון של בית החזה,
את חיישני לחץ הגזים נשנה על ידי עצירות נשימה.

בזכות המודעות הגבוהה שפיתחנו עם החודשים, נמצא את הכיוונון הנכון שמגביר את הרגישות אבל לא עובר את גבול הנוחות. כך לאט ובהדרגה, עם הימים, נפחית את רגישות הקולטנים ונגביר הסובלנות לעצמנו ולעולם.

תרגול מודע לכולם.
זהר