על דיכאון, קצב לב ותרגילי נשימה

מחקר ראשוני חדש מאושש עובדה שהייתה ידועה לחוקרים כבר שנים. קיים קשר הדוק בין קצב לב למצבים פסיכיאטרים, וביניהם גם דיכאון. איך אפשר לדעת שאדם סובל מדיכאון לפי קצב הלב? ואיך תרגילי נשימה משפיעים על שניהם?

דיכאון הוא לא רק מחלה זו ממש מגפה. היא מאופיינת בתחושת עצב הנמשכת מעבר למספר ימים, ברצון מתמשך לבכות, בתחושת יאוש. בהרבה מקרים דיכאון מלווה בחרדה. הוא יכול להיות קשה אבל הוא יכול להיות גם קל. לפעמים פשוט יאוש ארוך ומתמשך שנקשר ל׳מצב׳, לאירוע, לתקופה בחיים.
אבל מה אם דיכאון הוא מצב גופני בר שינוי? הבנות לגבי הקשר הגופני שלו מאפשרות לנו לחשוב על ריפוי. ומקום טוב להתחיל הוא בהבנה של הקשר בין דיכאון לקצב הלב. מדוע?

קצב הלב מונע לא רק מרמת פעילות גופנית או חוסר חמצן אלא גם מהמצב הרגשי. בקרת קצב הלב קשורה במרכז הרגש במוח. למעשה זה מאוד אינטואיטיבי לנו, אם נחשוב על זה, ברור לכולם שהתרגשות למשל, מעלה את קצב הלב.

כאשר חוקרים מדדו, לאורך זמן, את קצב הלב באנשים הסובלים מדיכאון אל מול קבוצת ביקורת התגלו מספר מאפיינים. דיכאון קשור ל:

  1. קצב לב ממוצע גבוה יותר.
  2. יכולת נמוכה של מערכת העצבים לחזור למצב ׳ rest and digest׳  (מדד ה HRV נמוך יותר – להרחבה לחץ כאן)  
  3. קצב הלב שבדרך כלל יורד בשעות הלילה, נשאר גבוה לאורך כל היממה.

החוקרים הראו שעל ידי מדידת קצב הלב של אנשים על פני 24 שעות הם יכולים, ברמת דיוק של 90%, לזהות אם אדם סובל מדיכאון . 

כשקראתי את המאמר חשבתי שוב על האיכות שנמצאה במחקרים על תרגילי נשימה. עם תרגילי הנשימה הנכונים אפשר להשפיע בדיוק על המדדים שנמצאו קשורים לדיכאון. 

סוגים שונים של תרגילי נשימה יכולים להפחית את קצב הלב ולשפר את ערכי מדד ה HRV באופן די מהיר. תרגול של כ 6-8 שבועות יכול לשפר את פעילות מערכת העצבים הפאראסימפטתית ולגרום במקביל לשתי מדידות אלו להשתנות לטובה. 

זה נשמע כמעט לא אמיתי ששינוי נשימה יכול לשנות את מערכת העצבים אבל יותר ויותר מחקרים מראים שזה אכן כך. כל מי שהתנסה בתרגילי נשימה מכיר את ההרגשה הנעימה שיכולה להישאר בסוף התרגול, תחושת הרוגע והרעננות. 

איך נשימה משפיעה על קצב הלב?

נשימה תשפיע על קצב הלב באופן מידי, ועל מנעד קצב הלב לאורך זמן. איך זה קורה?תנועת הסרעפת בנשימה נכונה מגבירה את הירי של עצב הואגוס (כמו גם קצב נשימה איטי) וככל שעצב הואגוס פעיל יותר – קצב הלב יורד.
הואגוס הוא העצב הארוך והמשפיע ביותר בגוף. הוא עובר בין כל האיברים הפנימיים ומחבר בין רגשות, לנשימה, למערכת העיכול. 

בעודי כותבת שורות אלו התפרסמה ב ynet כתבה המתארת את השתלת קוצב הואגוס הראשון בישראל באדם הסובל מדיכאון כרוני. עוד כמה זמן יקח עד שאימון נשימה יהפוך לטיפול מומלץ על ידי מערכת הבריאות ויחסוך מאנשים להגיע להתערבות כירורגית או כימית?

כל תנועה נכונה של הנשימה הופכת לתרגול המחזק את העצב.
מספר גבוה יותר של נשימות נכונות במשך היום – יותר אימון לעצב.
ועצב שמשתמשים בו יותר – מתחזק יותר.
אם הנשימה לא מפעילה את עצב הואגוס – לאורך זמן הוא נחלש. 

לפעמים לוקח זמן ללמוד להפעיל נכון את הסרעפת, לפעמים זה נוגד את הנשימה הטבעית ולכן מרגיש כמו אתגר גדול, אבל זה אתגר ששווה לקחת

רופאים מזהירים שהסגר המתקרב יגביר תחושה של דיכאון וחרדה אצל אנשים רבים. אלו שעל הגבול יכולים להדחף לעברו השני.
זה הזמן ללמוד וללמד יוגה. להוסיף לאימון הגופני החשוב גם מדיטציה ותרגילי נשימה המעוררים תחושת רוגע ומגבירים פעילות נכונה של הסרעפת.

לנו כמורים ומטפלים חשוב להכיר את דפוסי הנשימה של התלמידים שלנו, לדעת להתריע על בעיה ולדעת לעזור בשינוי דפוסי הנשימה. 

מוזמנים ללמוד איתי או לתרגל עם ההקלטות. 

עבורי זו שליחות. עזרו לי לעזור לכולם לנשום. 

מקורות

  1. https://www.nhs.uk/conditions/clinical-depression/
  2. https://neurosciencenews.com/depression-heart-rate-17011/
  3.  Sudarshan Kriya yogic breathing in the treatment of stress, anxiety, and depression: part I-neurophysiologic model.Brown RP, Gerbarg PL. J Altern Complement Med. 2005 Feb;11(1):189-201. doi: 10.1089/acm.2005.11.189.
  4. https://www.ynet.co.il/health/article/ryU3F1TVP

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *