אני צופה באולימפידה ונפעמת מהאופן שבו ספורטאים נושמים. גם אחרי מאמץ על לא נראים אצלם דפוסים שהתרגלתי לראות אצל אנשים מהרחוב. יש מצבים הקשורים לסטרס בהם משתנה הנשימה. הדפוס הזה של נשימה מהירה וגבוהה פשוט לא מופיע באולימפידה. חשבתי שאנשים שסובלים מסטרס עוברים מהר יותר מאחרים לנשימה זו וזה חלק מהעניין. אחרי שצפיתי בספורטאים אולימפים הבנתי שזה לא ממש נכון. ספורטאים מדהימים אלו פשוט לא נושמים ככה גם בסטרס אדיר. כשמתבוננים בהם ברגעים המלחיצים שלפני תחרות, או אחרי מקצה ריצה או שחיה הם נרגשים, לחוצים, עייפים, אבל לא נושמים נשימות כמו שאני רואה סביבי. המסקנה שלי שנשימה כזו, אותה אנחנו קושרים לסטרס היא דפוס נשימה לקוי שאין לו מקום ויש לשנות אותו לחלוטין.

לגוף האנושי יש שרירי נשימה עיקריים ושרירי נשימה משניים. שרירי הנשימה העיקריים לוקחים את רוב המאמץ הנשימתי, המשניים משתתפים כאשר הצרכים של הגוף גדלים והמאמץ הנשימתי גובר. בספורטאים שרירי הנשימה העיקריים הם חזקים מאוד ויעילים מאוד הרבה יותר משל האדם הממוצע. אולם, גם כאשר שחיינים מסיימים משחה ונראה שהיו במאמץ על, יש קבוצה של שרירי נשימה משניים שלא פועלים אצלם כמו אצל אנשים הסובלים מסטרס.

בהכללה אפשר להסתכל על שרירי הנשימה המשניים כשתי קבוצות: אלו של הבטן ואלו של הכתפיים והצוואר.

אנשים הסובלים מסטרס מתלוננים רבות על מתח בכתפיים ובצוואר. נראה ששרירי הנשימה המשניים באזור הצוואר עובדים בעודף בכל שאיפה. המאמץ יוצר מתח בכתפיים, בצוואר ובלסת. לפעמים לחץ בגרון.
נסו להרים רגע את הכתפיים לאוזניים ולנשום כשהכתפיים מורמות. נעים? אני די בטוחה שכולם יגידו שלא.

מדהים לראות שחיינים שגם בסיום משחה, אחרי מאמץ כביר, נושמים נשימה כבדה אך שרירי הכתפיים לא מראים את המתח האופייני לאנשים בסטרס. עם כל נשימה שרירי נשימה משניים אחרים עבדו קשה מאוד, אך לא קבוצת שרירים זו. אותו דבר לגבי אצנים. אפילו במהלך ריצה, כשכל הגוף זועק לחמצן, הכתפיים נמוכות. אין הרמה של הכתפיים. מדוע ׳מוותרים׳ ספורטאים על הרמה של כלוב הצלעות מהכתפיים? הרמה כזו מוסיפה מעט להכנסת האויר אך המחיר שלה כבד, היא יוצרת אפקט גדול במערכת אחרת: מערכת העצבים.

הפעלה של שרירים אלו מעודדת את פעילות המערכת הסימפתטית, דבר שמוביל לתחושת לחץ ואפילו חרדה. המערכת הסימפתטית היא חלק ממערכת העצבים האוטונומית והיא אחראית לתגובה של “הלחם או ברח” (fight or flight), הכוללת עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, והעלאת רמות האדרנלין בגוף.
הספורטאים, למרות המאמץ האדיר, שמרו על דפוס נשימה כזה אשר הגביל את עליית לחץ הדם ושיפר את זרימת החמצן לגוף ולמוח ובעיקר שמר על העוררות ברמה של ריכוז ולא בקיצוניות של ׳בריחה או לחימה׳. נשימה כזו בזמן מאמץ מאפשרת להם לשמור על יכולות גבוהות לאורך כל התחרות.

אנשים שסובלים ממתח בלסת, בכתפיים או בצוואר, במיוחד אם הם נוטים להכנס בקלות לסטרס ממצבים יום יומיים, יכולים להרוויח רבות משינוי דפוס הנשימה הלקוי. האימון לנשימה בריאה כולל מודעות וחיזוק של שרירי הנשימה הראשוניים, ושינוי עצבי של הנטייה הטבעית להרמת הכתפיים בשאיפה. כמו כן יש צורך לפתח סבילות מחודשת לרמות חומציות הדם אבל זה כבר פוסט אחר. לקריאה על מתח בכתפיים ונשימה כנסו לפוסט הזה.

דפוס נשימה אופטימלי יכול להיות ההבדל בין ספורטאי לספורטאי על. זאת לפי מאמר מדעי בעיתון יוקרתי, אבל על כך בהמשך.

נסו להיות מודעים לגובה הכתפיים שלכם במהלך היום. ברגעים של מתח בכתפיים נסו את תרגיל השאיפה הכפולה לשחרור מתח.

לסיום מילה על נשימה המערבת את הכתפיים ומחלות:
במשך השנים פגשתי בעבודתי אנשים רבים הסובלים ממצבים כמו פיברומיאלגיה, נטייה להתקפי חרדה, טרשת נפוצה או פרקינסון. המשותף לרבים מהם היה דפוס נשימה שהתבטא במעורבות יתר של הכתפיים בנשימה גם במנוחה. אני מאמינה ששינוי דפוס נשימה לקוי זה יכול לשפר מצבים בריאותיים. שינוי דפוס נשימה אינו דבר פשוט והוא דורש אימון, התמדה ופיתוח מודעות. אך בעיני זו הדרך הנכונה לתקן את מה שהתקלקל.